טוני רטרוזי, מאמן התעמלות מניו המפשייר בארה״ב שפתח את אולם ההתעמלות הראשון שלו לפני מעל 20 שנה, חולק עם הקוראים בבלוג שלו טיפים למי ששוקל לפתוח אולם או קבוצת התעמלות משל עצמו. ״אם יכולתי לדבר לטוני של 1994, הנה שמונה דברים שהייתי אומר לו״, הוא מתאר בתחילת הכתבה. לקחנו את העצות שלו ותרגמנו לעברית, אבל זה לא היה נכון רק לתרגם את מה שהוא כתב ולהשליך אותו על ישראל, מאחר ולכל מדינה יש את האופי, הביורוקרטיה וההון האנושי שלה. אז ביקשנו מטל ומעין, שבשנת 2013 בנו ביחד אולם התעמלות (כן כן, בנו בעצמן, בשתי ידיים), להוסיף את נקודת המבט הישראלית בעניין. מעין וטל, בעלות ״גילגולים-האקדמיה למצויינות בהתעמלות״ בכרמיאל, חוו על בשרן (ועדיין חוות! המסע לעולם לא מסתיים) מה דורש עסק מסוג זה ובנייה של אולם התעמלות מלא עם כל המכשירים, הבורות והאביזרים שצריך. את החוויות שלהן אגב, בדיוק כמו טוני, הן נוהגות לשתף באופן תדיר בבלוג שלהן.
אז מה צריך לדעת לפני שקופצים למים? הנה הטיפים של טוני והמידע שחולקות איתנו ואיתכם טל ומעין.
טוני: הצוות שלך הוא הכל. אי אפשר להגיע רחוק עם המועדון שלך ללא חבורת אנשים נהדרים שישתתפו איתך במסע. חשוב להעסיק אנשים לאט ולפטר אנשים מהר, לשים לב מה כל אחד מהצוות תורם להוויה. חלק מהאנשים שעובדים סביבך יהפכו לחברים לחיים.
טל, מה את יכולה להוסיף כבעלת אולם בישראל, שנדרשת כחלק מהעבודה גם להעסיק מאמנים ולבנות צוות?
"זה נכון בחלק מהמקרים ותקף גם להורים של מתעמלים או אנשים שפגשנו בדרך. מי שמתחבר לגישה שלנו ומצליח להתרגל לאנרגיות ולעשייה יכול בהחלט להפוך לחבר לחיים עבורנו. וזה גם ההפך, חברים טובים שצברנו לאורך החיים הופכים להיות חלק מהעסק עצמו, בשכר או שלא בשכר, אבל חלק ממנו. לא יודעת לגבי פיטורים, זה משהו שאף פעם לא פשוט לעשות ונמנעות מזה אבל העסקה מהירה, בניגוד למה שטוני ממליץ היא צורך בארץ. כמות המאמנים המוסמכים שמעוניינים בלהעתיק חיים אלינו לצפון לא בשמיים. בתחילת הדרך לפני שבנינו את האולם היינו רשת מרכזים להתעמלות עממית במטרה לצבור כסף ולבנות את האולם. הצוות שהתחיל איתנו אז את הדרך המשיך איתנו לאולם הקבוע אז ההתחלה היתה קלה אבל ככל שגדלה העבודה זה הפך קשה מאד למצוא מאמנים צפוניים. לרוב מי שמביע ענין לעבוד איתנו אנחנו קופצות על המציאה כי המערכת אצלנו כבר ממש גדולה. לעיתים זה מתגלה כאחת ההחלטות המהירות הטובות שלנו ולעיתים זה הופך להיות מסע רגשי לא נעים כשמגלים שהגישות שונות. למזלנו השנה הצלחנו להתחיל את השנה עם צוות מלא ואיכותי שעובד גם עם החוגים וגם עם הנבחרות. זו שנה ראשונה שזו, למשל, כבר לא דאגה עבורנו. נכון לכרגע. מראה על התקדמות."
טוני: זה הולך לקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבת. כל מה שקשור לבניית אולם ולגיבוש קבוצה ייקח יותר זמן ממה שתיארת לעצמך, כולל בניית תכנית אימונים, איסוף הכסף הדרוש ומציאת אנשי צוות. לפתוח אולם התעמלות זה לא רומן קצר מועד, היה מוכן למסע ארוך.
מעין, מסכימה עם הנאמר? איך זה היה אצלכן מבחינת התהליך של גיבוש הקבוצה ובניית האולם?
״זה בהחלט מסע ארוך ומתיש, אבל מרתק. וכמו שטוני מציין, זה לא נגמר אף פעם. אנחנו נאלצות להמציא את עצמנו כל פעם מחדש ולשנות דרכים ושיטות בהתאם למצב הכלכלי באותה תקופה ואפילו בהתאם למזג האוויר או מצב הרוח הכללי. התכניות משתנות כל הזמן. אולם התעמלות, אגודת ספורט עצמאית וכל מה שזה דורש זה עסק דינמי מאד מאד מאד. הרבה לילות בלי שינה עוברים עלינו בעקבות שינויים שצריך לעשות כל הזמן.״
טוני: פתיחת אולם התעמלות עשויה להיות מלווה בכאב לב. המסע שאתה הולך לפצוח בו יהיה ארוך מאוד, וייתכן ותחווה אכזבות ועצבות בדרך. אנשים יבגדו בך, ירמו אותך וילעגו לך. חשוב לזכור שאחרי הכל תמיד יש יום חדש ובסופו של דבר דברים ישתפרו.
טל, אמנם אתן אגודה צעירה בתחילת דרכה, ועדיין – מזדהות עם הנאמר בעניין הזה? הספקתן כבר לחוות את מה שטוני מתאר?
״בוודאי. קודם כל, בענין ה"ילעגו לך" זה הכל בראש. אנחנו בתחום לא מובן, אף אחד לא באמת יודע מה אנחנו עושות או עוברות ביום יום. זה נראה מהצד שמישהו מנהל את זה ואנחנו באות אחרי שנ"צ לאמן. בסדר. שיראה ככה. היינו מוכנות לזה מראש. עברו רק 3.5 שנים אבל העליות והירידות כבר העבירו אותנו לונה פארק שלם של רגשות וכאבים. זה בהחלט תחום רק לאלו שיודעים שהטעויות שעושים הם שכר לימוד ולא מתייאשים מעצמם. הדבר הכי חשוב שהאופי שלך צריך לכלול כדי לעבור את רכבת ההרים הזו זה משמעת עצמית. ים של משמעת עצמית. גילינו שצריך להיות מוכנות להכל. וכשאנחנו אומרות להכל אנחנו מתכוונות להרבה יותר מהכל. לנהל עסק באופן כללי זה לעבוד כל עוד אתה ער. בישראל זה מלא בשלבים ומכשולים ובירוקרטיה ותהליכים ארוכים. זה לא להתעסק רק במקצוע שלך. אנחנו מאמנות כל יום, אבל עד שמגיעה שעת האימון כבר הספקנו להיות מנהלות, מזכירות, משווקות, פותרות בעיות ומקבלות החלטות, מנקות, מפתחות, רוכשות, מתלבטות, מפיקות, גובות כספים, מכינות תזרימים ותקציבים ועוד. זה נורא פשוט להסתכל מהצד ולהגיד ״נו, תעסיקו עוד עובדים" אבל צריך להבין שזה לא עסק עם רווח גדול. זה ספורט אולימפי אחרי הכל ויש לו הרבה הוצאות וגם קשה מאד למצוא אנשים בראש שלנו. כל שקל שיוצא לוקח מהמשכורת שלנו או מצמצם מהפנטזיה. אנחנו חוסכות את הכסף לשלב הבא שבתכנון. זה עסק שיניב רווחים שנותנים רווחה רק אחרי ההצלחה. עובדתית בכל העולם. לגדל ספורטאי מצליח לוקח מינימום 10 שנים, והחישוב לא לוקח בחשבון את השנים הראשונות, שאנחנו נמצאות בהן כרגע, שהן שנים של השתכשכות ולמידה של מה שנהפוך להיות בעתיד".
טוני: אל תשווה את עצמך למועדונים אחרים. אמנם קשה להימנע מזה, אבל זה קריטי לבריאותך הנפשית. כנראה שתראה מועדונים אחרים מקבלים יותר מימון ממך, או שיהיה להם אולם גדול יותר, ציוד טוב יותר וסניפים חדשים שהם יפתחו עם הזמן, בעוד אתה עדיין עובד על המקום שלך. חשוב לזכור כי אתה יכול לשלוט רק על המרחב הקטן שלך ואם תנסה להדביק את הקצב עם אחרים פשוט תשתגע. נסה לחשוב מה מייחד אותך, מה עושה אותך שונה מהאחרים, מצא זהות משלך.
מעין – מה יש לכן להוסיף מבחינת הזהות וההשוואות לאחרים?
״פתחנו את האולם כבר עם זהות משלנו. בוודאות אין דומות לנו. יכולים להרים גבה עכשיו אבל מי שיתלווה אלינו לשבוע שלם יגלה את זה בעצמו. מכיוון שאין דגם כזה של אגודת ספורט עצמאית לגמרי, קשה לנו להסתכל על אחרים. אנחנו עסוקות עדיין בבנייה וגיבוש ובתהליכים עסקיים כאלו ואחרים ומודעות לזה שהתוצאות יגיעו בטווח זמן יחסית יותר ארוך משל אחרים מכיוון שבפועל אנחנו לא עוסקות רק באימון התעמלות ותחרויות. אנחנו קודם כל צריכות לקיים את המערכת כולה. והיא עמוסה תחומים, נישות, ידע והמון חלקים שאנחנו לומדות תוך כדי תנועה. אין אפשרות להשוות במקרה הזה".טל מוסיפה: " אנחנו מקנאות באגודות אחרות כל הזמן, זה בלתי נמנע, ואז מזכירות לעצמנו שאנחנו עובדות במפעל חיינו שנבנה בדמותנו. וכייף לנו לאללה. ומה שלנו יש אין לאף אחד.״
טוני: הסר דאגך מתחרות. אתה יכול לגייס הרבה תעצומות נפש בדאגה מה המתחרים שלך עושים, או, במקום זה, לדאוג למה שבאמת נמצא תחת שליטתך. הקף את עצמך באנשים נפלאים שיעבדו לצדך, בנה מוצר מצויין והתמקד ברווחים ובעלויות של המקום שלך. תחרות תבוא ותלך, אבל אתה זה ששולט על גורלך.
כעסק עצמאי יש לכן אפשרות לשלוט בהרבה דברים. האם זו היתה אחת הסיבות לפתיחת מקום משלכן?
טל: ״כדי לשלוט על גורלנו לבד זו בדיוק הסיבה שהלכנו על זה. אנחנו לא מתחרות מבחינה עסקית באף אחד מלבד בעצמנו. אנחנו לא חייבות דין וחשבון לאף אחד ואנחנו שולטות לגמרי בכיס ובתכנית המקצועית.״
מעין: ״אנחנו בטוחות ב 100% שדרכנו תשתנה כל הזמן אבל בכל פעם אנחנו מאמינות שזו הדרך להצלחה שלנו. אנחנו משתדלות להיות בתחרות עם השאיפות שלנו אבל אין מצב לא להתרגש מתחרות עם אחרים. אנחנו בני אדם.״
טוני: גיוס כספים הוא דבר מאוד קשה. לא פשוט לתאר במילים כמה קשה לשכנע אנשים להיפרד מהכסף שלהם ולהשקיע בקבוצה שלך. עד שהצ׳ק נוחת אצלך בחשבון, הכל יכול לקרות. המפתח להצלחה הוא להציג את הקבוצה והאולם כהזדמנות להשקעה. חשוב לזכור כי לאנשים יש הרבה אפשרויות בחירה באשר להיכן הם יכולים להשקיע את הכסף שלהם. נסה למצוא דרכים להלהיב משקיעים בעסק שלך.
טל, מהבחינה הכלכלית אנחנו יודעים ורואים מסביבנו כל הזמן שכולם מתקשים בארץ, במיוחד עצמאיים. איך מגייסים כספים לעמותת ספורט?
״במדינת ישראל אנחנו תורמים כאזרחים כל הזמן. גיוס כספים למטרה כזו- למצויינות, לספורט, למי שיש, קשה מאד מכיוון שזה לא סקסי מספיק. עדיף להם לתרום למי שאין. גיוס כספים זו המשימה הכי קשה שלנו ועד היום עוד לא עלינו על הדרך הנכונה. כרגע העמותה פועלת אך ורק מהכסף אותו אנחנו עושות מהעבודה בפועל. מקבלות מעט מוועדת התמיכות לעמותות של העירייה. זה לא מספיק בכלל אבל אנחנו יודעות כבר להתנהל גם ככה".
טוני: הישרדות והתקדמות. זה לא משנה איך אתה מנצח, רק מצא דרך לשרוד ולהתקדם. כשתסתכל אחורה יום אחד, הפרטים הקטנים יטושטשו ומה שתזכור הוא בעיקר שהצלחת למצוא דרכים לשרוד. וזה הרבה יותר ממה שיזמים אחרים יכולים לומר.
מעין, לפעמים הישרדות זו מילת המפתח?
״זו בדיוק הגישה שלנו. יש תקופות שצריך פשוט לשרוד. נקודה. ואף פעם לא לוותר על הסטנדרטים שהצבנו לעצמנו בתחילת הדרך. בתכל'ס, אנחנו עוד בתחילת הדרך אז תשאלו אותנו שוב בעוד 5 שנים כשיהיה אחורה להסתכל עליו.״
טוני: גבש דעה משלך. אתה הולך להסתובב בין הרבה בעלי דעה ואנשים שמחשיבים עצמם מומחים (כולל עצמך!). הקשב למה שיש להם להגיד אבל וודא שעם הזמן תגבש דעה משלך לכל עניין. בשביל אחרים מדובר ב-15 דקות של מתן עצה, אבל זהו העסק שלך ואתה זה שתחיה לאחר מכן עם ההחלטות שתיקח והעצות שתאמץ.
מעין – עצות, המלצות, דעות… בוודאי אתן נתקלות בהן כל הזמן.
״או! זה חלק שאנחנו הכי "אוהבות". אנחנו "מתות" על עצות ושאלות "למה לא עשיתן…" או "למה שלא תעשו…" או "כדאי לכן…" ועוד הרבה כאלו. מאנשים, קולגות שאין להם מושג מה אנחנו עוברות, עוברי אורח, חברים טובים יותר וטובים פחות או סתם אנשים שבא להם להביע דעה. צאו מנקודת הנחה שמה שלא עשינו כנראה נבדק ונשלל או לא התאפשר כרגע. צאו מנקודת הנחה שכל מה שתגידו כבר עבר תהליך של בדיקה. אבל…שימשיכו להגיד, אם זה עושה להם טוב.״
לסיכום, נראה שהדרך היא ארוכה ולא נגמרת, ובמדינה קטנה וצעירה כמו שלנו הכל יותר קשה ולוקח יותר זמן. מעין וטל מסכמות את כל הנושא יפה –
מעין: ״ בארצות הברית כבר קיימת מסורת. ברוב מדינות אירופה גם. העיניים שלנו כל הזמן לשם ולכן מתוסכלים שאצלנו זה לא ככה. אבל זה העניין, המסורת. ישראל היא מדינה שעדין בבנייה. טוב או לא, לזה לא נכנס, אבל בבנייה. מדינה צעירה. רק עכשיו הספורט מתחיל להראות ניצנים ולייצר מסורת. אם בארה"ב צריך סבלנות אז פה צריך כפול שש.
טל: "יצוצו עוד אלכס שטילובים. עם הזמן זה כבר לא יהיה הצלחות חד פעמיות. הספורט ייצר את עצמו. פשוט אנחנו עוד בשלב גיוס המשאבים האנושיים והכלכליים לשורותיו. הסבלנות היא הכרח. שלנו, של הספורטאים ושל הקהל.
טוני מוסיף שכפי שרומא לא נבנתה ביום אחד, ככה גם אולמות התעמלות. 99% מהמועדונים ״טוחנים״ עבודה בכל יום כדי להתעורר לאחר שנים רבות בתקווה לראות קצת הצלחות, הוא אומר ומוסיף שחשוב לקחת מדי פעם כמה רגעים של הפסקה מהמירוץ ולחגוג את הדרך שעשינו עד עתה!
ובהזדמנות זו אנחנו מאחלים למעין ולטל שנה מוצלחת, מלאת הישגים וסיפוק. ולמי מכם שקורא את הכתבה בזמן שהוא בעצמו שוקל לפתוח אולם או קבוצת התעמלות, אנחנו מקווים שתמצאו את העצות מועילות, וכמובן שאנחנו מאחלים לכם בהצלחה בדרך. היא לא תהיה קצרה והיא לא תהיה קלה – אבל היא תהיה מאתגרת, ואין מילה יותר מתאימה לתאר את ענף ההתעמלות מאשר – מאתגר.
