השאלה האם תחרות היא דבר טוב לילדים אינה רלוונטית. מה שכן רלוונטי בהקשר של תחרות הוא כיצד אנחנו מתמודדים איתה ומתייחסים אליה, האם חשיבותה תופסת מקום מרכזי מדי בחיי הספורטאים הצעירים שגורם להם לחץ בלתי פוסק והאם הם מחשיבים ניצחון כחלק החשוב ביותר בספורט התחרותי. אם התשובה לשאלה האחרונה היא כן – תחרות יכולה להיות דבר רעיל ומסוכן.
בנוסף, התובנה שעולה מדי פעם בנושא תחרותיות אצל ילדים היא שתחרות מכינה אותם לחייהם הבוגרים ב"עולם האמיתי". אך האם כך הדבר? האם התחרויות איתם צעירים מתמודדים הן התחרויות בהן יפגשו לכשיגדלו? הצלחה היא לא משחק שמתחיל מ-0 כמו תחרות. בעולם העסקים יש מקום ליותר מאדם אחד, ממוצר אחד, מחברה אחת להיחשב כמצליחים. "הכי טוב" הוא מושג סובייקטיבי ואין מנצח אחד ברוב הפעמים, לעומת תחרויות ספורט בהן המדליות קובעות באופן ברור ומובהק עפ"י כללי התחרות – מי זכה בכל הקופה ומי נותר מאחור.
אלי רייזמן, אחת המתעמלות המצליחות בארה"ב בפרט ובעולם ההתעמלות בכלל בשנים האחרונות, אמרה באחד הראיונות שלה את המשפט הבא – "אני מנסה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי". כך שאם מסתכלים על המשפט הזה בהקשר של תחרותיות עולה גם השאלה הזאת – האם תחרות היא דבר טוב לא רק בקרב צעירים אלא בכלל? הרי בסופו של יום, אנחנו מתחרים אך ורק מול עצמנו.
עם כל הנאמר עד עתה, ובין אם אתם בעד תחרותיות בגילאים הצעירים או לא, ישנם דברים טובים בתחרויות התעמלות (ובענפי ספורט אחרים) שמלמדים את היקרים לנו שיעורי חיים שלא יסולאו בפז.
הנה 15 סיבות שמסבירות מדוע חוויית התחרות היא מצויינת עבור ילדים:
- תחרות גורמת ללמוד מהר יותר. כשישנה תחרות באופק, אנחנו עובדים קשה ומהר יותר כדי להגיע אליה במצב הטוב ביותר שאנחנו יכולים על מנת לסיים אותה בהצלחה או להגיע לתוצאות טובות יותר מהתחרות הקודמת. רואים את זה גם במשחק פשוט – כשאנחנו משחקים מול מישהו, אנחנו מנסים חזק יותר. על ידי כך אנחנו מפתיעים את עצמנו במה שאנחנו מסוגלים לעשות ולאן שאנחנו יכולים להגיע.
- תחרות גורמת להתאמץ יותר. הציונים בתחרות יוצרים מוטיבציה להשתפר ולעבור את השיא האישי שלנו או את התוצאות של חברינו. אנחנו שואפים למצויינות כשאנחנו מתחרים.
- תחרות מלמדת להתמודד עם לחץ. כשאנחנו עושים משהו מחוץ לאזור הנוחות שלנו (תחרות שאינה באולם הקבוע למשל, או מול אנשים בקהל ומול קבוצות נוספות), סביר להניח שיהיו לנו פרפרים בבטן. תחרות מוציאה את אותם פרפרים החוצה, כדי שנלמד לשלוט עליהם. מנהג שלאחר מכן ניקח עמנו למבחנים שנאלץ לעבור, לשרות הצבאי, לראיונות עבודה ולמצבים של עמידה מול קהל.
- תחרות לא חייבת להיות מפחידה. ילדים לרוב יפחדו מתחרות ויעשו ממנה משהו יותר חשוב ואימתני ממה שהיא. כשהם עולים על המשטח ומתחרים, הם מבינים שזה פחות מפחיד ממה שחשבו ושהשד לא כל כך נורא.
- תחרות מובילה לקחת סיכונים. ברגע שמבינים שתחרות היא לא דבר נורא, אנחנו לומדים לקחת סיכונים, הביטחון העצמי מתפתח וגורם לנו לרצות לנסות דברים קשים יותר או להתמודד עם משהו פחות "נוח".
- תחרות מלמדת להתמודד עם דברים שלא הסתיימו בדרך שרצינו. לפעמים אנחנו עובדים קשה ובכל זאת מפסידים. לפעמים אנחנו מנצחים למרות שלא היתה לנו תחרות מוצלחת כפי שרצינו. אלו הרגעים שמחסנים ומחזקים את הילדים – ואלו שתי תכונות מצויינות כהכנה לחיים הבוגרים.
- תחרות עוזרת להציב מטרות. בעוד אפשר ללמוד להציב מטרות ולהכין תכנית עבודה גם ללא תחרות, היא עוזרת לנו לעבוד לקראת תאריך יעד ולבדוק את ההתקדמנות בדרך למטרה.
- תחרות מלמדת לשחק לפי החוקים. לפעול לפי כללים ולפתח אסטרטגיות כדי להשתמש בהן לטובתנו הם דברים נפלאים שתחרות מלמדת. פעם בארבע שנים יוצאת בהתעמלות מכשירים חוקה חדשה. מתעמלים ומתעמלות ברחבי העולם חייבים לדבוק בה – והם לומדים ביחד עם מאמניהם כיצד לקחת את החוזקות שלהם ולבנות תרגילים עם אלמנטים שיתאימו להם מבחינה אישית ויתנו להם יתרון, הם מנסים "לנצל" את החוקה בצורה המיטבית עבורם, כלומר – לעבוד בתוך מסגרת של חוקים בצורה האופטימלית ביותר.
- תחרות מלמדת לנצח ולהפסיד בכבוד. אף אחד לא אוהב אדם יהיר או אחד עם פרצוף של "תשעה באב". תחרות מאפשרת לנו להתמודד עם רגשות של גאווה ואכזבה ולהציג אותן בדרכים בריאות.
- תחרות זה דבר מהנה. רובנו אוהבים לשחק ונהנים מהתחרות עצמה. להיות חבר נבחרת גורם לנו להרגיש חלק ממשהו, להרגיש שווים. כשתחרות מתנהלת באווירה נעימה היא יכולה להיות כייף גדול למתחרים בה.
- תחרות בונה הערכה עצמית. הערכה עצמית היא לא משהו שניתן "להעניק" לילדים – הם צריכים לבנות אותה בעצמם על ידי שנים של ניסיון חיים, כשלונות והצלחות, הם חייבים "להשיג" אותה ותחרות היא אחת ההזדמנויות לכך. כאשר מפתחים כשרון של ילדים ועובדים קשה בשביל להגיע לתוצאה מסויימת ומצליחים, זה מרגיש נהדר. כשכושלים ולומדים שאפשר לחזור ולהצליח בהזדמנות אחרת, ההערכה העצמית עולה עם הזמן מכיוון שלומדים להתחסן מפני הכשלונות.
- תחרות מלמדת מחוייבות. ישנו משפט שאומר "אנשים מוצלחים עושים את הדברים שאנשים לא מוצלחים אינם רוצים לעשות. זה מה שגורם להם להצליח". בניית הרגל למחוייבות כלשהי (למשל – אימונים ותחרויות) הוא תוצר לוואי מצויין בספורט תחרותי.
- תחרות פותחת את המשתתפים בה לקהילה נוספת. כשילדים הם חלק מקבוצה, הם חלק מרשת של ילדים נוספים ומבוגרים שלכולם אינטרסים וערכים דומים להם. תמיד טוב שיש קבוצה של אנשים שדומים לך ולמה שאתה מאמין בו ואוהב לעסוק בו בחיים.
- תחרות מהווה הזדמנויות לטייל בארץ ובעולם. להיות חלק מנבחרת תחרותית משמעו בין היתר גם לנסוע עם הקבוצה לתחרויות ברחבי הארץ, ובדרגות הגבוהות יותר – למחנות אימונים ותחרויות במקומות שונים בעולם, שם יש הזדמנויות להכיר חברים שלא בטוח שהיינו זוכים להם ללא המסגרת הזו.
- תחרות גורמת לילדים להצליח יותר בבית הספר. מחקרים מראים שתלמידי תיכון שמעורבים בספורט פחות נוטים לנשור מהלימודים. יותר מזה – השתתפות בפעילות ספורטיבית נקשרת גם עם השלמת יותר שנות השכלה והגעה לציונים טובים יותר בלימודים. זה לא מפתיע שמשמעת והצבת מטרות, דברים אותם לומדים באימונים, עוזרים גם בלימודים.
כמובן שאת כל הנקודות שמנינו כאן ניתן להשיג לאו דווקא בספורט תחרותי, אלא גם בספורט חובבני, באומנות וכו', אך כאשר תחרות נעשית בצורה נכונה מבחינה התפתחותית ושמה את צרכי הילד הנלמדים באמצעותה במקום גבוה יותר מאשר ערך הניצחון, ספורט תחרותי עשוי (וצריך) להיות מצויין עבור ילדים. התמקדות גדולה יותר על התהליך מאשר על התוצאה מאפשרת לספורט התחרותי להיות חלק משמח ומפתח-אישיות בתקופת הילדות.
הכתבה תורגמה בחלקה מכתבה באתר ההפניגטון פוסט ועברה שינויים והתאמה לעברית.
