נסטיה ליוקין ניסתה להתברג לנבחרת האולימפית של ארה"ב ארבע שנים אחרי הזכייה המדהימה שלה בקרב-רב.
זמן קצר של אימון וחוסר עקביות בתרגילים שלה בשלוש התחרויות האחרונות הבהירו למרתה קרולי שליוקין לא מוכנה. זה מהר מדי, לחוץ מדי, מסוכן מדי. הרשת התפוצצה בכתבות על נסטיה בת ה-22, כשהתגובות או מחמיאות או משפילות. מה שבטוח זה, שליוקין לאולם ההתעמלות לא תשוב כרגע, לפחות לא כמתעמלת.
נסטיה לא רואה את הופעותיה המעורערות ככישלון – היא ניסתה, לא פחדה לעלות על המכשירים מול עשרות אלפי אנשים בקהל, גם אם ידעה שהיא לא בטופ ועלולה לעשות פאדיחות שיירשמו בספרי ההיסטוריה שלה.
"לא רציתי להוכיח לאף אחד אחר מלבד לעצמי שאני מסוגלת לנסות", היא אומרת.
בנוסף, ליוקין אומרת דבר מאוד לא שכיח בנוף הקלישאות של הענף – "אני לא בן אדם שרוצה להגיד שסיים את הקריירה בשיא", והיא מסבירה – "יש הרבה שיאים שונים, אצלי הראשון הוא הזכייה שלי בבייג'ין והשני היה עכשיו, לסיים מול קהל של 15,000 איש עומדים שמריעים", והיא מוסיפה – "אני לא בן אדם שמוותר רק כי אני יודעת שאין לי סיכוי".
היא אומרת שהיא מסיימת את הקריירה בידיעה שאין לה אף חרטה.
וכך בסרטון של דקה וחצי, ליוקין אומרת דברים חשובים ביותר ובעצם מסבירה שגם בענף בו התוצאה הסופית זה הדבר היחיד שמביא תהילת עולם, הדרך לא פחות חשובה, ומה שחשוב זה לחיות בלי חרטות, לנסות, לדעת שניסינו הכל, ושהתוצאה לא מסמלת כישלון.
זהו מסר חשוב ביותר לכל העוסקים בענף!
