חנה דויטש, המתעמלת האמריקאית שחזרה לפני מספר שבועות לארה"ב לאחר שהראתה שיש לה מה להציע במכביה שלנו, התראיינה במגזין האינטרנטי "פנטגרף" וסיפרה על החוויות שלה מהאירוע שלדבריה היא "תזכור כל ימי חייה".
הכתבה נמצאת כאן ולאלו שלא מבינים אנגלית כל כך טוב, הנה סיכום בעברית:
- חנה מתעמלת באוניברסיטת אילינוי והגיעה למכביה בתקווה לסיים עם מדליות ואכן עשתה זאת – היא זכתה בשלוש (כסף קבוצתי, כסף בקורה וארד בקרקע)!
- השבוע הראשון שלה בישראל כלל אימונים בבוקר וטיולים אחר הצהריים
- היא קראה על ישראל לפני הנסיעה ונהנתה לראות אותה במציאות – "זה מגניב להיות במקום שיש בו כל כך הרבה היסטוריה", היא אומרת.
- חנה, שלומדת יחסי ציבור, ביקרה בכותל המערבי, צפה בים המלח וטיפסה את מצדה.
- אחד מגולות הכותרת בטיול שלה היה ביקור ביד ושם – "במוזיאון יש יותר סיפורים אישיים מאשר רק עובדות", אומרת חנה, שביקרה גם בשוק פשפשים ערבי ומצאה שם דברים נחמדים.
- חנה הכי נהנתה מטקס הפתיחה בו צעדה עם יותר מ-7000 משתתפים מ-51 מדינות שהתחרו ב-31 ענפים. היא אומרת שהיא הרגישה כאילו היא צועדת במפגן המשלחות באולימפיאדה
- המתעמלים החליפו ביניהם כובעים, סיכות ועוד מזכרות. היא אפילו קיבלה כובע שכתוב עליו "דויטשלנד" (גרמניה בלועזית) ומזכיר את שם משפחתה…
- חנה הרגישה שיש לה אחריות מנהיגותית מאחר והיא היתה המתעמלת הכי מבוגרת בקבוצתה.
- מתעמלת נוספת, רובין ויצמן, שהתחרתה במכביה הקודמת, היתה אמורה להצטרף למשלחת האמריקאית למכביה אבל נאלצה להישאר בבית עקב פציעה בברך.
- חנה הגיעה לארץ עם הוריה וסביה- היתה להם סיבה כפולה לבוא – כדי לעודד אותה, וכדי לעודד את אחיה, ג'ונתן, שהשתתף בתחרויות הבייסבול במכביה וזכה עם קבוצתו במקום הראשון. היא הצליחה לבוא למשחק אחד שלו…
- "אני ממליצה לכל אחד, לא משנה לאיזו דת הוא שייך, להגיע לישראל", מסכמת חנה.
ולסיום – הנה תרגיל הקורה של חנה שזיכה אותה במדליית הכסף:
