מיכאלה דפרינס יכלה להיות היום צעירה חסרת כל בבית יתומים, לולא איליין ובעלה הצילו אותה מעתיד שחור וחסר סיכוי.
דפרינס נולדה באזור מלחמה באפריקה בשם סיירה לאון. לאחר שהוריה נרצחו כשהיתה בת שלוש, היא הובאה על ידי דודה לבית יתומים. בין כל הילדים שם היא בלטה בשל מחלת העור ממנה סבלה – ויטילייגו, דבר שהקשה עליה עוד יותר והיא נאלצה להתמודד עם שמות גנאי כמו "ילדת השטן".
למיכאלה לא היו סיכויים טובים לקבל משפחה אמיתית. עד שקרו שני דברים ששינו לה את החיים:
הראשון זה מגזין אותו מצאה בבית היתומים. בשער היתה מצולמת רקדנית בלט, שנראתה למיכאלה כל כך שמחה. היא החליטה שהיא רוצה להיות בדיוק כמוה והחלום הזה נתן לה סיבה לחיות.
הדבר המשמעותי השני היה זוג אמריקאים שהוציא אותה מבית היתומים לעבר חיים חדשים, זוג המלאכים שבכלל תכנן לאמץ רק ילד אחד אבל החליט לקחת גם אותה לאחר ששמעו שיש ילדה שאף אחד לא רוצה עם "נקודות על הגוף".
אבל הבעיות לא הסתיימו כאן.
מיכאלה נרשמה לחוג בלט ועם השנים כשרונה הגדול פרץ. עצם היותה ילדה ממוצא אפריקני גרם להרבה אנשים בדרך להרים גבה. כך למשל, כפי שמתואר בכתבה, אמה המאמצת שמעה מישהי מרכלת על מיכאלה ואומרת ש"ידוע ששחורים לא יכולים למתוח פוינט".
דפרינס לא נתנה להערות הגזעניות לשבור אותה והמשיכה לרקוד. היא אומרת שהיא מקווה להשתמש בכשרון שלה כדי לשבור את מחסום הצבעים.
"יום אחד ארקוד את הברבור הלבן", היא אומרת. "אני יודעת שיהיה נורא מוזר לראות רקדנית שחורה בטוטו לבן רוקדת את אגם הברבורים, אבל אני מקווה שהצופים יראו מעבר לזה".
והנה הנערה הפייטרית הזו מצליחה להגיע להישגים כבר בגיל 17. כיום היא רוקדת במועדון הבלט היוקרתי ז'קלין אונזיס בתאטרון הבלט האמריקאי, ולאחרונה הוזמנה להופיע ב"רוקדים עם כוכבים". בנוסף, היא משתתפת בסרט הדוקומנטרי "עמידה ראשונה" או בשמו האמריקאי הרשמי First Position.
זהו סיפור חשוב, במיוחד לעוסקים בספורט, שם רואים ושומעים גם כיום אמירות גזעניות. סיפור שחייב להישמע בכל חוג, בכל בית ספר ובכל מסגרת חינוכית בה ישנם ילדים הנתונים להצקות ולבריונות בגלל שונות שלא היתה נתונה לבחירתם.
הנה הכתבה שעשו עליה ב-ABC News:
