ליגת המכללות האמריקאית בהתעמלות – לקרוא ו…לקנא

כאן אצלנו, בישראל הקטנה (ובעצם ברוב המדינות בעולם), כאשר מתעמלת מגיעה לשיא שלה שבדרך כלל מגיע בין סיום גיל העשרה לתחילת שנות העשרים, היא צריכה להחליט אם היא ממשיכה להתעמל במסגרת תחרותית עצימה, אם היא פורשת לגמרי מהענף או שהיא עוברת לצד השני – של האימון. מי שחיידק ההתעמלות דבק בה ולא עוזב, יודעת שמתישהו, בשלב מסויים, היא תצטרך לסיים את המרוץ האולימפי ובכך למצות את כל האפשרויות שלה להמשיך ולעלות על המכשירים שהיא כל כך אוהבת, לעבוד על תרגיל הקרקע שהיא כל כך נהנית ממנו, ללמוד אלמנטים חדשים שגורמים לה סיפוק גדול ולהתחרות מול מתעמלות נוספות. היא יכולה, כמובן, להגיע לאימוני הבוגרים שמתקיימים ברחבי הארץ ולהשתעשע שם פעמיים בשבוע, אבל זה לא אותו דבר.

כאמור, אלו התלבטויות איתן מתמודדות מתעמלות בדרגות הגבוהות בהרבה מדינות בהן אין מסלול תחרותי או עממי למי שמעוניינת להוריד את עומס האימונים והתחרויות אבל לא לסיים כליל את הקריירה. בארה"ב, לעומת זאת, ישנה ליגת מכללות פורחת ומרהיבה שגוררת אחריה אלפי מעריצים נלהבים מרחבי האוניברסיטאות והמכללות השונות שעוטים על הכרטיסים לתחרויות ברגע שהם יוצאים למכירה ומגיעים בהמוניהם לצפות ולעודד את הנבחרות שלהם.

ייתכן ושמעתם פה ושם על ליגת המכללות (ה-NCAA) בהזדמנויות שונות אבל לא ממש ידעתם כיצד היא פועלת – אז החלטנו לעשות קצת סדר בעניין מבחינת ענף התעמלות המכשירים לנשים וכפועל יוצא מזה ייתכן והדברים הבאים יגרמו לכם לשפשף את העיניים כשתבינו כמה שליגת ההתעמלות הזאת רצינית ובעלת חשיבות למתעמלות, למאמנים ולאוניברסיטאות שלוקחות בה חלק וזאת על אף שמדובר באחד הענפים השוליים בליגה המאסיבית הזו.
ליגת ה-NCAA היא שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים מתחרויות בארץ ובעולם וכיאה ל״תקופת המלפפונים״ בעולם ההתעמלות (התקופה שבין סיום לפתיחת העונה, בה אין תחרויות או אירועים משמעותיים) זה בדיוק זמן מתאים לנסות ולפשט את הדברים וללמוד איך פועלים דברים בענף האהוב עלינו במקומות אחרים בעולם.

התעמלות מכשירים בליגת ה-NCAA – למה לצפות מבחינת רמה?

רמת ההתעמלות בליגת המכללות מקבילה לדרגה 10 האמריקאית. ענף המכשירים בארה"ב מחולק לדרגות, כאשר 10 היא הגבוהה בהן. מתעמלות שנמצאות בשלב הדרגות שייכות לליגה בשם Junior Olympics והטובות ביותר מתקבלות בהמשך לדרגות ה-Elite, שכוללות את הג'וניור והסניור ואלו המתעמלות שאנחנו רגילים לראות בתחרויות בינלאומיות. אלו שלא מגיעות לדרגות העלית, יכולות בסיום התיכון לעבור ללמוד באוניברסיטאות/מכללות השונות ולהמשיך להתאמן ולהתחרות שם, כאמור בדרגה שמקבילה ל-10 האמריקאית. הרמה בליגת המכללות לרוב אינה כוללת אלמנטים מהקשים בענף אבל בהחלט מרהיבה לצפייה מבחינת הקהל ומתאימה מאוד למתעמלות שגילן נע בין 18 ל-24. בתחרויות אפשר לצפות לנחיתות מושלמות ("סטיקים"), לתרגילי קרקע מסוגננים עם מוסיקה עכשווית והרבה הבעות פנים ו"משחק" משעשע כחלק מהתרגיל. מלבד התחרות, שהיא עצם העניין, מדובר במופע מרהיב בפני עצמו – המתעמלות משקיעות בתסרוקות, בבגדי גוף מיוחדים לכל אוניברסיטה ובאיפור מושקע לפרטי פרטים. בתחרויות ההתעמלות בליגת המכללות עדיין משתמשים בשיטת הניקוד הישנה, כלומר – העשר המושלם חי ובועט שם. התחרויות מושכות אליהן קהל מעריצים רב וכמובן קהל ביתי של כל אוניברסיטה. האמריקאים לוקחים את תחרויות ליגת המכללות מאוד ברצינות. כאשר מתעמלת מסיימת תרגיל אין סיכוי שתפספסו את שאגות אלפי הצופים שבאולם, ואנחנו מדברים כאן על אולמות ענק, עם המתקנים החדישים והטובים ביותר, שיכולים להכיל עשרות אלפי צופים. בשונה ממשחקי הקיץ האולימפיים, ענף ההתעמלות בליגת ה-NCAA נחשב לספורט חורף. שיא העונה שבה מתקיימות האליפויות הגדולות מגיע בחודשים מרץ-אפריל, כאשר הליגה הסדירה והתחרויות הקטנות יותר נערכות בינואר-פברואר. למתעמלות מותר להתאמן במשך העונה 20 שעות בשבוע בלבד, כאשר באוף-סיזן חלקן ממשיכות להתעמל בהתנדבות כדי לשמור על כושר.

הנה סרטון מ-2008 שמראה את מתקן האימונים של אחת הקבוצות החזקות בליגה, ה-GYMDOGS, אוניברסיטת ג׳ורג׳יה:

https://www.youtube.com/watch?v=-pCRSDXZeOQ

מבנה ליגת המכללות

• ליגת המכללות בארה"ב מתחלקת ל-3 דיביזיות (Divisions): הראשונה, DIV I, היא המפוארת ביותר, כוללת את האוניברסיטאות הנחשבות והגדולות במדינה והיא בעלת תקציבים גדולים ומנופחים. בארה"ב יש 351 אוניברסיטאות שמשתייכות לדיביזיה זו (לא בכולן יש נבחרת התעמלות). 12 מתעמלות בכל נבחרת התעמלות בדיביזיה 1 מקבלות מלגת לימודים מלאה (אצל הגברים – 6 מתעמלים). דיביזיה 2, DIV II, כוללת 306 אוניברסיטאות (ומכללות) כאשר רק 6 מתעמלות בכל אוניברסיטה שמשתייכת לדיביזיה זאת מקבלות מלגה מלאה. מתעמלות שלומדות באוניברסיטאות/מכללות של Div III אינן מקבלות מלגת לימודים.
• לכל דביזיה יש אליפויות משלה כאשר התחרות הנחשבת מכולן היא כמובן האליפות הארצית שבה משתתפות רוב האוניברסיטאות שמשתייכות ל-DIV I (על כך בהמשך).
• מלבד החלוקה לדיביזיות, בה האוניברסיטאות והמכלללות מחולקות לפי גודלן ותקציבן, ישנה בליגת המכללות חלוקה נוספת שנקראת Conferences. כל קונפרנס כולל מספר אוניברסיטאות/מכללות. בעבר חלוקה זו היתה לפי אזורים בארה״ב ונוצרה על מנת להקל על הלו״ז של הספורטאים והנסיעות ברחבי המדינה, אבל עם השנים החלוקה נהייתה פחות גאוגרפית והלכה יותר לכיוון בריתות בין אוניברסיטאות, פוליטיקה וכמובן…כסף. בין הקונפרנסים הפופולריים אפשר למצוא את Pac-12, Big Ten, Big 12, MAC, SEC ועוד.

מהלך התחרויות

• מתחילת עונת התחרויות ועד סיומה, מתקיימת תחרות התעמלות כמעט בכל סוף שבוע! זה אומר שלמעריצים הכבדים של ענף ההתעמלות בארה"ב יש הרבה אפשרויות לראות תחרויות התעמלות לאורך השנה גם אם לא מתקיימות תחרויות רשמיות של איגוד ההתעמלות האמריקאי.
• בכל תחרות עולות להתחרות 6 מתעמלות מכל נבחרת על כל מכשיר כאשר 5 התוצאות הטובות ביותר נחשבות בסיכום הכללי. לפיכך, הניקוד המקסימלי בתחרות קבוצתית הוא 200 (5 ציונים של עד 10 נקודות פוטנציאליות כפול 4 מכשירים). ניקוד של 196+ נקודות לנבחרת נחשב טוב, 197+ נחשב טוב מאוד ו-198+ נחשב מעולה ואליו הנבחרות שואפות להגיע בכל תחרות.
• בתחילת העונה מתחרות ביניהן כל המכללות והאוניברסיטאות. בשנת 2016 התחרו בליגה 82(!!!) נבחרות. התחרויות הסדירות כאמור מתקיימות בינואר-פברואר, כאשר רוב התחרויות הן בין 2 נבחרות בלבד: האוניברסיטה המארחת והאוניברסיטה המתארחת. המארחת מתחילה על מכשיר הקפיצות והמתארחת – על המקבילים. לאחר הסבב הראשון הן מתחלפות ביניהן ואז עוברות לשני המכשירים הנותרים. רוב התחרויות הסדירות בעונה הן בין שתי קבוצות מאותו קונפרנס אך ישנן תחרויות מעורבות וגם כאלה שמשתתפות בהן יותר משתי קבוצות.
• המיקומים של הנבחרות בטבלה נבנים לפי מערכת של ליגה, כלומר הניקוד של הנבחרות בכל תחרות מצטבר במשך העונה.

תרגיל קורה של קייטלין אוהשי מאוניברסיטת UCLA באחת האליפויות של 2016:

אליפויות גדולות

• בחודש מרץ מתחילות התחרויות הגדולות. לדיביזיה 3 יש אליפויות אזוריות ואליפות ארצית כמו גם לדיביזיה 2. מלבדן ישנה אליפות אחת גדולה לכל קונפרנס שבה כל הנבחרות המשתייכות אליו מתחרות ביניהן. אליפויות אלה אינן קשורות למיקומים של האוניברסיטאות בטבלה, כלומר – התחרות מתחילה מאפס. באופן כזה גם אוניברסיטאות שפחות הלך להן במהלך העונה יכולות לסיים עם גביע הקונפרנס. כל תחרויות הקונפרנס מתקיימות באופן סימולטני במשך יום אחד, כל אחת במיקום אחר בארה״ב.
• נחזור לליגה. 36 האוניברסיטאות/מכללות שסיימו ראשונות בטבלת הליגה בסיום העונה מעפילות לאחת מ-6 התחרויות האזוריות, כלומר בכל תחרות אזורית מתחרות ביניהן 6 אוניברסיטאות. רוב רובן של נבחרות אלו יהיו שייכות באופן הגיוני לדיביזיה 1 שכאמור כוללת את הנבחרות הטובות ביותר.
• שש התחרויות האזוריות של ליגת ה-NCAA מתקיימות גם הן במשך יום אחד באופן סימולטני, כל אחת במקום אחר בארה״ב.
• מלבד תחרויות קבוצתיות (בהן מתחרות מתעמלות האוניברסיטאות כנבחרת), מתקיימת גם תחרות קרב-רב ותחרויות על מכשירים בודדים באותה מתכונת של הליגה לאורך העונה, כלומר תוצאות כל תחרות מתווספות לטבלה לאורך העונה. בסיום העונה, לכל אחת משש התחרויות האזוריות שהזכרנו מקודם מעפילות 4 מתחרות קרב-רב מאוניברסיטאות שלא העפילו כנבחרת וכן 2 מתעמלות מתמחות על מכשירים בודדים, גם הן מאוניברסיטאות שלא העפילו כנבחרת. כלומר, בתחרויות האזוריות (ובגמר הארצי) יש למתעמלות בודדות אפשרות להתחרות גם אם הנבחרת שלהן לא העפילה, במידה והן מצליחות להעפיל כקרב-רביסטיות או כמתמחות על מכשירים בודדים.
• לגמר הארצי והחשוב מכולן, אליפות ה-NCAA, מעפילות 12 אוניברסיטאות, 2 הטובות ביותר מכל תחרות אזורית, כמו גם 2 הקרב-רביסטיות שסיימו ראשונות בכל תחרות אזורית ו-2 המתעמלות שסיימו ראשונות על כל מכשיר בודד (וכאמור שלא העפילו כנבחרת מלאה).
• האליפות הארצית מחולקת לחצאי גמרים וגמר. חצאי הגמרים מתקיימים אחד אחרי השני במשך יום אחד. כל חצי גמר כולל 6 נבחרות מתוך ה-12 שעלו מהתחרויות האזוריות, כאשר 3 הנבחרות שמסיימות ראשונות בכל חצי גמר עולות לגמר, שמתקיים ביום למחרת ונקרא SUPER SIX. חצאי הגמרים כוללים בתוכם גם את תחרות הקרב-רב, כאשר התוצאות של הקרב-רביסטיות בשני חצאי הגמרים נאספות בסיום הערב ואז מוכרזת אלופת ה-NCAA בקרב-רב. גמר המכשירים הבודדים מתקיים למחרת, ביום של גמר הנבחרות הגדול.

שידור מלא של גמר ה-NCAA לשנת 2016 בו אוקלהומה זכתה בתואר:

מבולבלים מכל האינפורמציה? הכנו אינפוגרפיקה קטנה שמסבירה בפשטות את עונת התחרויות בליגת ה-NCAA (לחצו להגדלה):

סטטיסטיקות וזכיות

• ענף התעמלות המכשירים נכנס לליגת המכללות האמריקאית בשנת 1982
• מאז ועד היום, שש אוניברסיטאות בלבד זכו בתואר האליפות: אונ׳ יוטה, ג׳ורג׳יה, אלבמה, לוס אנג׳לס (UCLA), פלורידה ואוקלהומה
• אוניברסיטת אוקלהומה היא האחרונה שנכנסה למועדון הנכסף של אלופות ה-NCAA כאשר זכתה בתואר לראשונה ב-2014 וחזרה על ההישג גם השנה
• בריג׳ט סלואן, המתעמלת האולימפית מבייג׳ין 2008 וחברת נבחרת פלורידה, זכתה השנה (2016) בתואר אלופת הקרב-רב, כמו גם במקום הראשון במקבילים ובקורה
• בריטני רוג׳רס, מתעמלת קנדית שייצגה את מדינתה באולימפיאדת ריו, לומדת במקביל באוניברסיטת ג׳ורג׳יה וזכתה השנה בתואר האליפות על מכשיר המקבילים ביחד עם סלואן
• דנושיה פרנסיס, מתעמלת אוניברסיטת UCLA שבאליפות העולם האחרונה ייצגה את ג׳מייקה, זכתה במקום הראשון על הקורה ביחד עם סלואן
• בעוד הרבה מהמתעמלות בליגת המכללות מגיעות מדרגה 10 האמריקאית, ישנן מספר מתעמלות אולימפיות (כמו סלואן ורוג׳רס) שמתחרות או התחרו בעבר ב-NCAA, ביניהן סמנתה פשק (בייגי׳ן 08׳), קורטני מק׳ול (אתונה 04׳), קורטני קופטס (אתונה 04׳) ושתי מתעמלות שיחלו להתחרות השנה – קיילה רוס (לונדון 12׳) ומדיסון קושיאן (ריו 16׳), שתיהן אגב ייצגו את אוניברסיטת UCLA.

תרגיל הקורה הזוכה של בריג׳ט סלואן באליפות ה-NCAA לשנת 2016:

היכן להתעדכן

רוצים לדעת יותר על ליגת המכללות האמריקאית בהתעמלות מכשירים? כאמור התחרויות יחלו בסביבות חודש ינואר ואת כל חדשות הליגה אפשר לקרוא באתר הרשמי. למי מכם שמעוניין לראות את התפלגות התחרויות בעונה הקודמת אפשר למצוא כאן את לוח הזמנים של תחרויות ה-NCAA לשנת 2016. כאן ישנה רשימה של החלוקה לדיביזיות וקונפרנסים. להרחבת הקריאה על ליגת המכללות ולפירוט מעמיק על אופן הניקוד, הליך בניית טבלת הליגה ומידע כללי נוסף, אנחנו ממליצים על הכתבה הבאה.

לסיכום

אנחנו מקווים שהצלחנו לעשות לכם קצת סדר בכל מה שקשור לליגת ה-NCAA של ארה״ב. כפי שאפשר להבין מדובר בליגה מפוארת אליה משתייכות מאות מתעמלות (ישנה גם ליגה מקבילה לגברים), ובכל אוניברסיטה או מכללה יש צוות שלם של מאמנים וצוות ניהולי שגם הם חלק מהנבחרת. ומה באשר לישראל? איך אומרים – ״אסור להשוות״, ובאמת, כמדינה קטנה בגודל של ניו ג׳רזי, אנחנו לרגע לא חושבים שיש לאוניברסיטאות ולמכללות בארץ את המתקנים, התקציבים ומספר המתעמלים הפוטנציאליים להקמת ליגה סדירה. בישראל קיימת ליגה ספורטיבית באוניברסיטאות תחת השם אס״א (איגוד ספורט אקדמי) ובעבר ענף ההתעמלות לקח בה חלק וקיים תחרות שנתית קטנה ומצומצמת, בה התחרו בעיקר שתי קבוצות – זו של המכללה האקדמית בוינגייט וזו של הטכניון, ובנוסף הגיעו מספר מתחרים ומתחרות מאוניברסיטאות נוספות. התחרויות האלה כבר לא מתקיימות בשנים האחרונות. במדינה בה בקושי יש אולמות התעמלות תקינים עם ציוד ומתקנים איכותיים וברמת בטיחות מתאימה גם למתעמלים התחרותיים, לבנות אולם התעמלות באוניברסיטה הוא בגדר חלום באספמיה.

מה שכן דורש מחשבה ואולי אפילו (אנחנו מתפרעים אבל מותר לחלום) יכול להיות ישים כאן, היא ליגת ״ותיקים״, או ״מאסטרס״ מוסדרת, שתאפשר למתעמלים שפרשו מהתעמלות תחרותית להמשיך ולעשות את מה שהם הכי אוהבים גם אחרי התיכון והצבא (הגדילו לעשות זאת טל ומעיין מגלגולים – ראו כאן). רבים מהמתעמלים ומהמתעמלות בארץ שמסיימים את דרכם התחרותית ממשיכים לפקוד את אולמות ההתעמלות כמדריכים וכמאמנים. בוודאי חלקם היו שמחים להתאמן בעצמם באולם במשך מספר שעות שבועיות ולהגיע להתחרות פעם או פעמיים בשנה מול חברים וותיקים מהענף. הרמה לא צריכה להיות אולימפית, הגילאים יכולים לנוע מ-18 ועד 120, השיפוט לא חייב להיות נוקשה מדיי אך עם זאת  בהחלט אובייקטיבי ורציני, ובגדול זו יכולה להיות חגיגת התעמלות בה כל מתעמלי ומתעמלות העבר נפגשים ומתחרים ביניהם, מעלים זכרונות מתוקים, זוכים לשוב ולעלות על המכשירים שהם כל כך אוהבים ולהביא עדר מעריצים מהבית שכולל את בני ובנות הזוג וכמובן את דור ההמשך הפרטי שלהם שבוודאי חלקו כבר עושה בעצמו את צעדיו הראשונים בענף 🙂