20 שנה של התעלמות והשתקה הגיעו לקיצן הודות לאוזן קשבת אחת ומיוחדת

אנחנו חייבים להודות שהתלבטנו כיצד לגשת לנושא כאן באתר. את הכתבות שלנו קוראים מתעמלים צעירים, הורים למתעמלים וחובבים רבים של הענף בכל גיל. ניסינו להימנע מתיאורים קשים אותם ניתן לשמוע בעדויות, מאחר ומדובר בנושא רגיש, אך מצד שני חשוב שכל ילד וילדה יבינו מהם הגבולות של רופאים ושל מבוגרים בכלל, ושעל כל ספק קטן חשוב לדבר ולספר, כדי לוודא שאף אחד לא מנצל את תמימותם. אנו מזהירים מראש כי תוכן הסרטונים שמוטמעים כאן קשה לצפייה ואינו מתאים לילדים.


נראה שהשופטת רוזמרי אקוילינה היא בדיוק ה״מלאכית״ לה חיכו כל כך הרבה שנים מעל 160 מתעמלות שעברו תחת ידיו של מי שהתגלה בשבוע האחרון כאישיות אנוכית וחסרת רחמים, רופא נבחרת ארה״ב בהתעמלות לשעבר לארי נסאר.

אחת אחרי השניה עלו על דוכן העדים בבית המשפט במישיגן נערות ונשים בוגרות שנעו בין הגילאים 15 ל-30+ וסיפרו את שעולל להן נסאר. ככה זה כשיש לך יד חופשית לעשות מה שאתה רוצה בדלתיים סגורות כל כך הרבה שנים – טווח הגילאים של השורדות הוא מאוד רחב. וכן, בכל אמצעי התקשורת וגם בבית המשפט עצמו, אותן מתעמלות נקראות שורדות. עדויות של שנים ארוכות בהן המשיכו לסבול מבעיות דימוי גוף, מהתקפי זעם, מדכאונות, מהסתגרויות, מהתמכרויות שונות וגם מתעמלת אחת שלא הצליחה להתגבר על התופת שעברה והתאבדה לפני מספר שנים – כל אלו תוצאות של ה״טיפולים הרפואיים״ של נסאר על אותן בנות, תקיפות מיניות שהתבצעו במסווה של טיפול רפואי לגיטימי.

״בטח כבר הבנת שילדות קטנות לא נשארות קטנות לאורך זמן״, אמרה קיילי סטפנס, שעלתה לספר את שעולל לה נסאר בתקופה בה הוריה היו חברים טובים שלו ושל אשתו. סטפנס לא טופלה אצל נסאר, אבל בילתה בביתו ובחופשות משפחתיות יחד איתו במשך שנים רבות. היא מספרת בעדותה על התקיפות המיניות של נסאר כלפיה במרתף ביתו, תיאורים שנחסוך מכם כאן בכתב, וחלקה עם הקהל בבית המשפט את הטרגדיה המשפחתית שהגיעה בהמשך. סטפנס סיפרה לאביה על מעשיו של נסאר אך זה סירב להאמין לה. הוא העדיף להאמין לרופא המהולל, ראה את הקשר עמו כזכות גדולה, בזמן שבתו מנסה לשכנע אותו שמדובר בפדופיל שפוגע בה דרך קבע. אביה אף ביקש שתתנצל בפני נסאר מספר פעמים אך היא סירבה. ככל שהשנים עברו והוריה של סטפנס החלו להבין שבתם לא שיקרה, האב לא הצליח לשאת את הבושה ואת התנהגותו כלפי בתו ושם קץ לחייו בשנת 2016.

הנה יום העדויות הראשון שמתחיל עם עדותה של סטפנס:

כאמור סטפנס היא רק אחת מתוך מעל 160 נשים שהגיעו לתמוך אחת בשניה בבית המשפט ולספר את סיפורן. המספר היה אמור להיות נמוך הרבה יותר, אותן בנות פשוט לא רצו לדבר אחרי כל כך הרבה שנים בהן אף אחד לא באמת הקשיב. הן איבדו אמון במערכת מזמן, והמשפט, שנערך בדלתיים פתוחות ובשידור חי לעיני מצלמות טלוויזיה בכל העולם, כשלארי נסאר עצמו ״נאלץ״ לשבת ולהקשיב לכל אחת מהנשים, גרם לעוד ועוד מהמתלוננות נגדו לבקש להגיע ולהעיד. מי שאחראית לרכבת הגדולה שרק הלכה והתארכה היא השופטת רוזמרי אקוילינה. מיום העדויות הראשון היא התגלתה כמי שסוף סוף מקשיבה לכל מילה של השורדות, מדברת אל ליבן, מסבירה להן כמה הן חזקות ואמיצות, שואלת שאלות ומודה להן על שהגיעו. כאשר הגיע לאוזניה פרט שלא ידעה על קיומו היא אמרה זאת. כאשר אחת הקורבנות התקשתה לדבר היא נתנה לה כמה זמן שנזקקה לו. כשקטינה עלתה להעיד היא ווידאה שהיא מסוגלת לכך וסייעה לה, וכך – במה שהיה אמור לקחת 4 ימים, התארך המשפט לשבוע שלם. אקוילינה הודיעה שכל מי שרוצה להגיע ולהוסיף עדות יכולה לעשות זאת – ולא משנה כמה זמן המשפט יימשך. אלי רייזמן החליטה לבוא ולדבר, ג׳ורדין וויבר החליטה להגיע, והמספר הלך וגדל.

עדותה של רייזמן:

 

עדותה של וויבר:

 

ככל שהימים עוברים והעדויות הולכות ומתעצמות, כך גם גובר הלחץ על איגוד ההתעמלות האמריקאי, על הוועד האולימפי האמריקאי, על אוניברסיטת מישיגן סטייט שם נסאר עבד במשך שנים רבות כרופא, ועל עוד ועוד אנשי מערכת שלטענת המתעמלות – ידעו ולא עשו כלום במשך זמן רב. בין היתר האש הופנתה גם כלפי המאמן ג׳ון גדרט, בעל אולם ההתעמלות הידוע טוויסטארס ומי שאימן את ג׳ורדין וויבר אלופת העולם לשעבר וחברת נבחרת ארה״ב ללונדון 2012. גדרט העסיק את נסאר באולם ההתעמלות כרופא במשך שנים רבות עוד מהתקופה בה היה מתמחה בזמן לימודיו, והפך חבר קרוב שלו. לפי העדויות ישנה סברה כי היה קשר שתיקה בין גדרט לבין נסאר. הוא לכאורה ידע על מעשיו אך בחר להבליג. זו היתה האווירה במועדון ההתעמלות טוויסטארס על פי סיפורן של מתעמלות לשעבר במועדון, אווירה של אימה, של לחץ. גדרט נהג לזרוק דברים על הרצפה, לקלל ולצעוק על מתעמלות דרך קבע ואלה פחדו ממנו ומשיטת האימון הנוקשית שלו. נסאר היה שם בשביל ״לטפל״ בהן, או כמו שאחת המתעמלות אמרה ״נראה כאילו נסאר היה שם כדי לתקן את מה שגדרט קילקל״. הוא עשה זאת בדרך מניפולטיבית – תלה תמונות של מתעמלות אולימפיות על קירות הקליניקה שלו, נתן למטופלות מתנות מתחרויות נחשבות, רכש את אמונן בכך שהקשיב להן ותמך בהן כשהגיעו בוכיות לאחר שספגו צעקות וגידופים מהמאמנים באולם. את כל אלו עשה בשביל שיתנו לו לטפל בהן ״בדרך שלו״. חלק מהמתעמלות במשפט סיפרו כי ככל שהתבגרו הבינו שמה שעברו תחת נסאר לא היה טיפול לגיטימי. גם ג׳ורדין וויבר הבינה רק בשלב מאוחר שמה שעברה הוא לא טיפול הולם. כאשר המתעמלות הלכו לרופאים נוספים במשך השנים ונחשפו לשיטות טיפול לא פולשניות, הן הבינו שמה שנסאר עשה לא היה קשור כלל לפציעה שלהן אלא רק לטובתו ולגחמות החולניות שלו.

דפוס ההתנהגות המניפולטיבי של נסאר חזר כמעט בכל עדות. לא רק שהוא הצליח להערים בכך על המתעמלות – הוא עשה זאת עם המערכת כולה. שמו הלך לפניו וכל מי שנשלחה אליו, בין אם זה דרך אוניברסיטת מישיגן סטייט או בזמן שהתקיים מחנה אימונים רשמי – ידעה שהיא ״זכתה״ להיות מטופלת אצל הרופא הטוב במדינה. הטיפולים בחווה של הזוג בלה ומרתה קרולי, שם התנהלו מחנות האימונים הרשמיים של איגוד ההתעמלות האמריקאי אחת לחודש, לא היו רשות – אלא חובה. אם מרתה דרשה טיפול – המתעמלת נשלחה ללארי. ומתעמלת שרוצה להגיע לאולימפיאדה, לא יכולה להגיד ״לא״ למי שאחראית על בחירת הנבחרת. עם עומק מתעמלות כל כך גדול, כשבדלת עומדות ומחכות עשרות אם לא מאות בנות שיכולות בכל רגע נתון להחליף כל אחת אחרת ולהיכנס לנבחרת הלאומית במקומה, אסור לאף מתעמלת לפצות פה ולבוא בטענות כלפי הגורמים הממונים. הן הרגישו שאסור להן להתלונן על מאמנים, על התנאים בחווה ובטח על הטיפול של רופא הנבחרת – ״הרופא הטוב מכולם״.

מקיילה מרוני מספרת בעדותה על המחיר שנאלצה לשלם כדי להגיע לאולימפיאדה (מרוני לא הגיעה למשפט בעצמה וביקשה שיקריאו את עדותה):

 

ככה נמשכה הסאגה במשך שנים על גבי שנים. ככה יצר לעצמו אותו פדופיל מסוכן גן עדן עלי אדמות בשבילו: המבוגרים נתנו בו אמון, והילדים הופקרו. ורק כשעיתון האינדי סטאר פירסם לראשונה את הסוד אותו ניסו להשתיק כל הגורמים במערכת ההתעמלות האמריקאית במשך מעל 20 שנה (מי יודע, אולי אפילו יותר) – התחילו להגיע עוד ועוד מתעמלות להתלונן והסכר נפרץ. וככל שהמשפט התקדם, נוספו עוד תלונות כלפי המערכת עצמה. המתעמלות מתקשות להאמין שיו״ר האוניברסיטה לא ידעה מה קורה. המתעמלות מתקשות להאמין שבלה ומרתה קרולי חפים מפשע ולא הבינו שהאווירה אצלם במתחם איפשרה את ההתעללות. המתעמלות מתקשות להאמין שג׳ון גדרט לא ידע. המתעמלות מתקשות להאמין שמאמנת נבחרת ההתעמלות במישיגן סטייט לא ידעה -הרי הן סיפרו לה והיא פשוט לא טיפלה בעניין כמו שצריך ונתנה לנסאר לגיטימציה להמשיך ולהתעלל בבנות נוספות. כולן התקשו להאמין – אבל זה קרה, ויותר מכך – במשפט עצמו לא היתה נוכחות של אף גורם מהאוניברסיטה, מאיגוד ההתעמלות האמריקאי ומהוועד האולימפי. אף אחד לא טרח לבוא ולדבר, להביע צער, לספר את הסיפור מהצד שלו. והכעס כלפי אותם גורמים רק הלך והתעצם. אחד הדברים העצובים בכל הסיפור הזה הוא שרק הודות ללחץ התקשורתי הרב שהופעל כלפי אותם גורמים התחילו ההתפטרויות והפיטורים. ג׳ון גדרט הושעה מאיגוד ההתעמלות האמריקאי ואסור לו נכון להיום להתקרב למשטח האימונים. הוא מצידו טוען שלא מדובר בהשעיה אלא שביקש לצאת לפנסיה. אחריות אישית הוא לא לקח.
איגוד ההתעמלות האמריקאי הודיע שהאימונים של נבחרת ארה״ב לא יתקיימו יותר בחווה של קרולי. הודעה זו יצאה כמה ימים אחרי שסימון ביילס, האלופה האולימפית, החליטה לספר לעולם שגם היא עברה התעללות אצל נסאר. היא אמרה שמבחינתה לחזור להתאמן בחווה לאחר כל מה שעברה שם גורם לה לטראומה והופ – האיגוד מחליט להפסיק את ההתקשרות עם המקום ולהעביר את האימונים למתקן אחר. הכל קורה בדיעבד, כולם מתפטרים כי לוחצים עליהם ולא כי הם לוקחים אחריות. זה עוד יותר מחזק את טענת המתעמלות על אווירת ההשתקה והפחד איתה נאלצו להתמודד כל השנים והסיבה שהכל מתפוצץ עכשיו ולא בזמן אמת כפי שהיה צריך לקרות.
וזה נמשך. לאחר עדויות נוספות ואצבעות מאשימות כלפי איגוד ההתעמלות האמריקאי, האיגוד מוציא הודעה שהיו״ר, סגנו והגזבר החליטו להתפטר. לאחר עדות של מתעמלת שסיפרה כי משפחתה עדיין חייבת כסף למרפאה של נסאר באוניברסיטה, על טיפול בו עברה התעללות, מוציאה האוניברסיטה הודעה על כך שלא תגבה תשלום מאף מתעמלת שטופלה אצל נסאר. יום לאחר סיום המשפט מודיעה נשיאת אוניברסיטת מישיגן סטייט מזה 13 שנה, סימון לו אנה, על התפטרותה. אבל גם היא לא לוקחת אחריות – אלא מספרת שהיא מתפטרת עקב לחץ ציבורי ופוליטי. ״כנשיאה, זה טבעי שאני עומדת במרכז הרעש התקשורתי״, היא כותבת במכתב פתוח באתר הרשמי של MSU.
בלה ומרתה קרולי עומדים גם הם בפני מספר תביעות אזרחיות של מתעמלות לשעבר, אך עדיין לא יצאו באף הצהרה והם אינם מגיבים לתקשורת.
יום לאחר סיום המשפט יוצא הוועד האולימפי האמריקאי בדרישה חשובה ומשמעותית ל״ניקוי אורוות״ – הוא דורש מכל 21 חברי הנהלת איגוד ההתעמלות להתפטר עד סוף החודש. במידה וזה לא יקרה – הפדרציה כולה תאבד את ההכרה של הוועד האולימפי האמריקאי. כלומר, במידה ולא יתפטרו כל 21 חברי מועצת המנהלים בתוך 6 ימים – מבחינת הוועד האולימפי, איגוד ההתעמלות האמריקאי לא ייחשב יותר כגוף ממשלתי. הוועד שלח מכתב עם 6 תנאים לאיגוד, ביניהם כאמור חובת ההתפטרות ודרישה שכל חברי האיגוד (חדשים וותיקים) ישתתפו בתוך 3-6 חודשים בהשתלמויות בנושאי בטיחות ספורטאים ואתיקה מקצועית. הוא הוסיף וכתב כי למרות שאין בהכרח לכל 21 חברי ההנהלה קשר ישיר לחוסר הטיפול בתלונות נגד נסאר כל השנים – על כל החברים להתפטר כדי לאפשר התחלה חדשה ונקייה ברמת ההנהלה. בנוסף, עד ה-28 בפברואר על האיגוד האמריקאי להעמיד צוות חדש לגמרי של חברי הנהלה או שהכרתו כגוף ממשלתי תילקח ממנו באופן מיידי. מלבד מנהלי הדרג הבכיר בארגון, על האיגוד להחליף בתוך 12 חודשים גם את כל מנהלי הביניים. דרישה נוספת של הוועד האולימפי היא שבתוך 12 חודשים על איגוד ההתעמלות לשתף פעולה באופן מלא עם החקירה הפנימית שנערכת בו על מנת לגלות האם מישהו באיגוד ידע על תלונות המתעמלות נגד נסאר ולא דיווח עליהן ועל כשלים מערכתיים אחרים שייתכן וגרמו לנסאר להמשיך לעבוד כל אותן שנים באין מפריע.

שלשום הסתיים שבוע העדויות, האחרונה שעמדה על הדוכן וסיפרה את שעברה היא מי שהתקשרה לעיתון האינדי סטאר מלכתחילה ובעצם היתה זו ש״התחילה את הסוף של נסאר״, רייצ׳ל דנהולנדר. היא מדברת במשך דקות ארוכות ומבקשת מהשופטת לגזור על נסאר את מספר השנים המקסימלי בכלא. דנהולנדר עברה טיפולים מתעללים אצל נסאר בשנת 2000 בהיותה סטודנטית באוניברסיטת מישיגן סטייט. במשפט היא מתארת כיצד שבה לאוניברסיטה הרבה שנים לאחר מכן, כשהיא כבר עורכת דין, חמושה במסמכים המוכיחים את שעולל לה. היא התלוננה עליו למשטרת האוניברסיטה בסתיו של 2016 וידעה שהיא עומדת בפני מערכה ארוכה ומתישה, אך היתה מוכנה לכך. הוא אכן נעצר בזכות אותם מסמכים ובזכות עדויות של מתעמלות נוספות באוניברסיטה, ונגזרו עליו 60 שנה בכלא על עבירות פדופיליה לאחר שנמצאו כ-37,000 תמונות וסרטונים בביתו. ככל שהגיעו עוד ועוד עדויות של כמעט 200 בנות, הלך והתארך משפטו של נסאר עד שלשום.

עדותה של דנהולנדר:

 

לאחר העדות האחרונה של דנהולנדר, הגיע תורה של השופטת אקוילינה לסכם את ימי המשפט הארוכים ולחרוץ את דינו של מי שלעולם לא ייצא מכותלי הכלא לחופשי יותר. וכפי שעשתה לאורך כל ימי העדויות, היא דיברה אל המתעמלות במסירות ובהבנה, ואל נסאר פנתה בכעס ובקור. ״חתמתי כרגע על צו המוות שלך״, אמרה לנסאר לאחר שהקריאה לו את גזר הדין. היא נתנה לו לדבר והוא הביע את צערו במשפט אחד קטן ומסכן. לאחר מכן גילתה השופטת כי נסאר כתב מכתב ובו לא נראה שהבין עד כמה הוא מסוכן ושהצער שלו לא הגיע ממקום אמיתי. הוא כתב שחלק מהעדויות של הבנות פוברקו, ושהוא עדיין חושב שהטיפולים החודרניים שלו היו נחוצים. והשופטת? היא לרגע לא חסה עליו. אקוילינה גזרה על נסאר תקופת מאסר של בין 40 ל-175 שנה – יותר מאשר המלצת התובע. את השנים האלה ירצה בתום 60 שנות המאסר שכבר הוטלו עליו, אם יזכה לסיים אותן. לפני שחרצה את דינו, החמיאה אקוילינה לדנהולנדר- ״את גרמת לכל הקולות ששמענו כאן לעשות שינוי, את האדם האמיץ ביותר שאי פעם נכח בבית המשפט שלי״.

מתן גזר הדין של נסאר:

 

נראה שעם סיום המשפט ולאחר שהעולם נחשף להיקף הפרשה, שנחשבת לגדולה ביותר בהיסטוריית הספורט האמריקאי, אימפריית ההתעמלות האמריקאית הולכת לעבור טלטלה גדולה שבעצם כבר החלה במרץ 2017 עם התפטרותו של סטיב פני, נשיא איגוד ההתעמלות האמריקאי לשעבר, ועדיין לא ברור כיצד מהלך האירועים, אופן הטיפול במתעמלות שזקוקות לסיוע רפואי, האימונים במתקן הרשמי החדש שמיקומו טרם נקבע והפיטורים שהיו ועוד יגיעו, ישפיעו על עתיד ההתעמלות האמריקאית שזכתה לנסיקה גדולה משנת 2004 ונמשכת עד היום. אבל האמת? זה לא ממש משנה. בסופו של יום, מדובר בענף ספורט ולא ב״חיים עצמם״. מה שחשוב הוא שאותן נפשות שנפגעו זכו סוף סוף לקצת שקט ביודעיהן שהתוקף שלהן יישב מעתה ועד עולם מאחורי סורג ובריח ולא יוכל לפגוע בקורבנות נוספים. הנזק של אותן מתעמלות כבר נגרם, גם גופנית וגם נפשית, ואת תקופת הקריירה שלהן הן לא יוכלו להשיב או לשנות – אבל נראה שהודות לשופטת אחת שראתה לנכון להיות קשובה לקורבנות אחרי כל כך הרבה שנים של התעלמות מצד כל הגורמים שהיו אמורים לדאוג לטובתן על פני טובת המדליות – הן זכו למעט נחת ולאישור שלו היו זקוקות זמן כה רב – אישור לכך שהאחרונות שצריכות להרגיש בושה ואשמה בסיפור הזה זה הן.

לצפייה בכל העדויות – לחצו כאן.

נהניתם? שתפו עם חברים:

תגובות פייסבוק

תגובות

השאר תגובה





פרוייקט בגדי גוף יד שנייה למען הכלבים שבצל