לפני כחודשיים הודיע איגוד ההתעמלות (ה-FIG) על שינוי מתכונת התחרויות הקבוצתיות בהתעמלות מכשירים – נבחרת תכלול החל מאולימפיאדת טוקיו ב-2020 ארבע מתעמלות וארבעה מתעמלים בלבד שיתחרו על כל המכשירים במוקדמות, כאשר שלושת הציונים הטובים ייחשבו בציון הכללי של הנבחרת. בנוסף, מדינות מובילות יוכלו להביא עד שני מתחרים נוספים, שיתחרו מחוץ לתחרות הקבוצתית ויעפילו דרך תחרויות שונות כמו גביעי עולם ואליפויות יבשתיות. כך שבעצם, נבחרות מובילות בענף (ארה״ב, רוסיה, רומניה ודומיהן) יוכלו להגיע למשחקים האולימפיים עם עד 6 מתעמלים ומתעמלות.
ההצבעה בדבר השינוי עברה במאי השנה, לאחר ש-29 מחברי הוועד המנהלתי של האיגוד הצביעו בעד המתכונת החדשה בעוד רק 7 התנגדו ו-1 נמנע.
כזכור, מספר המתחרים בנבחרות הקבוצתיות הלך וירד בשנים האחרונות: ב-1996 היו אלה ה-Magnificent Seven שלקחו את הזהב הקבוצתי באטלנטה. ארבע שנים לאחר מכן, בסידני, נבחרת קבוצתית כללה רק ששה מתחרים כאשר בלונדון 2012 הנבחרות כללו חמישה מתעמלים בלבד. והנה, המספר שוב הולך לרדת בעוד חמש שנים.
הדעות בעולם ההתעמלות חלוקות בעניין זה. בעוד איגוד ההתעמלות הסביר שהשינוי נועד כדי לספק יותר הזדמנויות העפלה לאולימפיאדה למתעמלי קרב-רב ולמתעמלים שמתמחים על מכשיר מסויים, אנשי התעמלות רבים חושבים שההזדמנויות של מתעמלים במדינות רוויות מתחרים דווקא יקטנו מאחר והם ייאלצו להיות טובים על כל המכשירים כדי להתקבל לנבחרת הקבוצתית ואם לא – הסיכוי שלהם לקבל קריטריון כמומחים על מכשירים מסויימים רק ייקטן. מה שגם שמתעמלים שיתחרו מחוץ לתחרות הקבוצתית עשויים להרגיש לא נעים כאשר נבחרתם תעלה על הפודיום לקבל מדליות בעוד הם מייצגים את אותה מדינה אבל לא יוכלו להיות במעמד זה עם חבריהם לנבחרת.
החוק החדש עשוי לעזור למדינות בהן מספר המתעמלים קטן מאחר ויצטרכו רק ארבעה מתעמלים בשביל לבנות נבחרת, אבל מדינות גדולות ייאלצו לעשות בחירות קשות יותר ולהותיר משתתפים טובים, שבאולימפיאדות אחרות ייתכן והיו עוזרים לנבחרת להביא הישגים, בבית.
בארה״ב בעיקר הרוחות גועשות ונרעשות לשמע השינוי. מרי לי טרייסי, מאמנת בסינסנטי, אומרת שהשינוי לדעתה קשור להצלחה המסחררת של נבחרת ארה״ב בשנים האחרונות בתחרויות גדולות ושהחוק בא כדי לצמצם את הפער בין ארה״ב למדינות אחרות.
גם קרלי פטרסון, אלופת הקרב-רב של 2004, לא מבינה את פשר השינוי וחושבת שלמרות הניסיון של ה-fig לתת הזדמנויות ליותר מתמחים על מכשירים בודדים להעפיל למשחקים, עדיין יצטרכו נבחרת של 4 מתעמלי קרב-רב וזה יותיר הרבה מומחי מכשירים בחוץ (במתכונת החדשה מתעמלי הנבחרת חייבים להתחרות על כל המכשירים במוקדמות ולא כמו היום שאפשר לבנות על מתמחה במקבילים בלבד למשל והיא תתחרה כחלק מהנבחרת הקבוצתית).
גם בקרב חובבי הענף והעיתונאים השינוי לא התקבל לטובה, מאחר והם מודאגים שהתחרות באולימפיאדה פשוט תהיה פחות מלהיבה ותהיה ״פחות התעמלות״ – הנבחרות יהיו קטנות יותר, ומתעמלים ממדינות שבמשחקים קודמים לא היו מתקבלים עלולים להציג רמה נמוכה יותר.
בין אלה שתומכים בשינוי אפשר למצוא את המתעמלת הרומניה וסגנית אלופת העולם לאריסה יורדאקה וכן מדינות קטנות שרואות בשינוי סיכוי טוב יותר להעפיל למשחקים האולימפיים. כבר היום ישנן מספר תחרויות קונטיננטליות בהן נבחרות בנויות מארבעה מתעמלים בלבד – ואפשר לראות שהפערים בתוצאות הכלליות הצטמצמו כך שהתחרות צמודה יותר.
באשר למספר המתחרים הכללי – הוא לא ישתנה ויישאר כפי שהוא – 98 מתעמלים ו-98 מתעמלות יוכלו להעפיל לאולימפיאדה ב-2020. בעצם איגוד ההתעמלות אומר כי מספר המתעמלים בכל מדינה יגדל ולא יירד – מאחר והנבחרת כיום כוללת 5 מתחרים בעוד לפי החוק החדש מדינה תוכל להביא עד 6 מתחרים, רק ששניים מהם לא ייחשבו כחלק מהנבחרת אלא כמתעמלים בודדים.
באיגוד הסבירו את תהליך קבלת הקריטריון לטוקיו כך:
שלוש הנבחרות הקבוצתיות שיסיימו במקומות הראשונים באליפות העולם של 2018 יזכו בכרטיס לטוקיו. 9 הקבוצות שיסיימו ראשונות (לא כולל אלו שכבר קיבלו כרטיס) באליפות העולם ב- 2019 יעפילו גם הן למשחקים, ואלו תהיינה 12 הנבחרות שיתחרו בתחרות הקבוצתית (12 אצל הנשים ו-12 אצל הגברים). השינוי יהיה במדינות שיורשו לנסות להתברג כנבחרת לאולימפיאדה – אליפות העולם של 2019 תהיה פתוחה לכל המדינות שרוצות לשלוח נבחרת מלאה למשחקים בעוד כיום רק 24 המדינות שסיימו ראשונות באליפות העולם של השנה שלפני כן יכלו להתחרות. זה אומר שאם למשל ישראל לא תשלח נבחרת לאליפות של 2018, עדיין יהיה לה סיכוי להעפיל כנבחרת אולימפית אם תצליח להתברג בין 9 הראשונות באליפות העולם של 2019.
מבחינת מתעמלים בודדים שלא כחלק מנבחרת, הם יקבלו כרטיס אוטומטי לאולימפיאדה במידה ויגיעו למעמד של מדליה באליפות העולם של 2019. במידה ומתעמלים שהמדינה שלהם כבר קיבלה כרטיס אולימפי יגיעו למעמד של מדליה – ההעפלה תעבור לאלה שאחריהם בדירוג, כך שבעצם מתעמלים שיסיימו גם במקומות 4 עד 8 יוכלו להעפיל למשחקים וישנה אפשרות שמתעמל שהגיע למקום השמיני באליפות העולם יתחרה באולימפיאדה.
כל המתעמלים והמתעמלות האחרים שלא יקבלו כרטיס אוטומטי, יוכלו להתחרות על מקום באולימפיאדה בסבב תחרויות גביע העולם, תחרויות הצ׳לנג׳ קאפ ואליפויות יבשתיות. זה כולל גם את 2 המתחרים הנוספים ש-12 הנבחרות שהעפילו כקבוצות יכולות להביא עפ״י החוק החדש.
אחד השינויים הנוספים והמשמעותיים הוא שתחרויות ה״טסט איוונט״ האולימפיים כבר לא יהוו קריטריון יחיד למשחקים. האיגוד מסביר את פשר השינוי על-ידי כך שתחרויות המבחן היוו הזדמנות אחת להעפיל לאולימפיאדה, ואם למתעמל היה ״יום רע״ – הלך לו הכרטיס בשבילו התאמן במשך ארבע שנים, בעוד עכשיו תהיה למתעמלים הזדמנויות נרחבות יותר להשיג את הכרטיס הנכסף במגוון תחרויות. מה גם שתחרויות המבחן אילצו מתחרים ממדינות שלא העפילו כנבחרות מלאות לעשות קרב-רב, בעוד לפי החוק החדש, מתעמלים שמתמחים על מכשירים בודדים יוכלו להעפיל למשחקים ולהתחרות רק על מה שהם טובים בו.
האיגוד מקווה שעל-ידי יישום הקריטריונים בתחרויות כמו גביעי עולם וצ׳לנג׳ קאפ בשנה אולימפית, הפופולריות של תחרויות אלה תעלה והן ייחשבו כיוקרתיות יותר, וכן ערוצי הטלוויזיה השונים ישדרו יותר תחרויות מסוג אלו.
האיגוד נשאל לגבי העדפת מתעמלי קרב-רב בעקבות החוק החדש, מאחר ולפיו בתחרויות הקבוצתיות כל ארבעת המתחרים יחוייבו לעשות קרב-רב במוקדמות (בגמר המתכונת נשארת כפי שהיא כיום – 3 מתעמלים בלבד מתחרים על כל מכשיר).
תשובת האיגוד היא שהחוק נותן מקום גם למתעמלי קרב-רב וגם למתעמלים מתמחים. למרות החשש שנבחרות יעדיפו לקבל לנבחרת מתעמלים קרב-רביסטים בלבד, באיגוד טוענים שזוהי תהיה בחירה אינדיבידואלית ואסטרטגית של כל מדינה בנפרד ושלא בטוח שמדינות יעדיפו לוותר על מתמחים. ייתכן ומדינה תחליט שעדיף לה לקחת מתעמל מתחמחה על מכשיר או שניים ולתת לו להתחרות בתחרות הקבוצתית על כל המכשירים ו״לספוג״ את התוצאות הפחות טובות שלו, אם היא חושבת שיש לה סיכוי להעפיל לגמר ושם להשיג תוצאות טובות יותר הודות למכשירים הטובים שלו (שהרי בגמר הוא לא ייאלץ לעשות קרב-רב שוב אלא רק המכשירים הטובים שלו ייחשבו).
לסיכום, באיגוד מתארים את השינוי כשווה לכל המדינות – למדינות קטנות שעד היום ״התנדנדו״ והיו קרובות להביא נבחרת מלאה למשחקים יהיה סיכוי טוב יותר להעפיל מאחר והנבחרת תכלול ארבעה ולא חמישה מתחרים. לעומת זאת, למדינות גדולות יותר אמנם ירד מתעמל בנבחרת הקבוצתית אבל הן יוכלו להביא 2 מתחרים בודדים נוספים וכך יגדלו הסיכויים של אותה מדינה לזכות ביותר מדליות.
ומה אתם חושבים? האם החוק החדש נשמע לכם טוב או לא? האם החוק יוצר אפשרות לכך שלא בהכרח המתעמלים הטובים ביותר בעולם יגיעו לתחרות הכי חשובה והכי יוקרתית, אליה אמורים להגיע הטובים ביותר? או שבתור מדינה קטנה כמו שלנו, החוק ייטיב עימנו ויעזור למתעמלים שלנו להעפיל למשחקים?
לקריאה נוספת ולמקורות:
