״לפעמים תפקיד ההורה הוא לדעת מתי לשתוק״. ככה פותחת ג׳ניס מרדית את הכתבה שלה באתר redding.com, אותה תרגמנו לפניכם.
״זה נכון בעיקר אם אתם הורים לספורטאיות ולספורטאים צעירים, ואתם מוצאים את עצמכם בעולם הסוער של האימונים והתחרויות שלהם״, היא ממשיכה.
בעוד ישנם הרבה דברים חיוניים וחשובים שהורים כן צריכים להגיד לילדים שלהם לפני, בזמן ובסיום משחק או תחרות, בכתבה בוחרת ג׳ניס לדבר דווקא על הדברים שכדאי לשמור בלב, או כפיו שהיא מתארת זאת – ״ישנם דברים שהילד בכלל לא צריך לדעת שאתם חושבים אותם״.
הנה מה שמרדית מציעה לא לפתוח בפני הילדים. השלכנו את הסעיפים ספציפית לעולם ההתעמלות:
- ספקות
האם הילד יתקבל לנבחרת? האם יהיה מכוכבי הקבוצה? יזכה לעלות על הפודיום בסיום תחרות? – בעוד ספקות אלה נשמעות כמו מחשבות מציאותיות והגיוניות, ילדים עשויים לפרש אותן כחוסר אמונה בהם. הילד יזהה בעצמו את החוזקות והחולשות שלו, אין צורך להיות קול שלילי שעשוי מאוחר יותר להמשיך להדהד בראשו. - עצבנות
הורים נוטים לפעמים להתרגש ולהילחץ בתחרויות יותר מהילדים עצמם. בעוד הלחץ מגיע ממקום טוב, מהרצון שהילד יסיים את היום מאושר ושמח בחלקו ובביצועיו, לא כדאי שהוא יראה שאתם לחוצים. הרי הילדים בעצמם נמצאים בשיא ההתרגשות בזמן תחרות, ואם יזהו שאתם נלחצים מדי בשבילם זה רק יוסיף להם לחץ ויקלקל להם את החוויה ואולי אף את הביצועים עצמם. - דאגות מפני פציעה
״תיזהרי!״ או ״רק תשתדל לא להיפצע!״, נשמעות כמו קריאות שמטרתן להזכיר לילד לשמור על עצמו, אבל בואו נהיה כנים – אף מתעמלת לא מתכוונת או רוצה ליפול מהקורה ולהיפצע, אף מתעמל לא עולה על המתח במטרה ליפול ממנו באמצע התרגיל. אבל אם נזכיר להם את האפשרות שמה שהם עושים עלול להוביל לפציעה, או שהם עומדים בפני משימה מסוכנת ומפחידה – הלחץ שלהם יגבר וייתכן שהם אף יפתחו פחד לבצע אלמנטים מסויימים בהמשך. תנו אמון במאמנים, שיודעים לעשות את תפקידם באימונים כמו גם בתחרויות ואחראים ללמד את הילדים איך לשמור על עצמם. - חוסר שביעות רצון מהמאמנים
אם יש לכם חילוקי דעות עם המאמנים של ילדכם – אל תדברו עליהם עם הילד/ה. באולם ההתעמלות, המאמנים הם הכל בשביל הילדים, הם זקוקים להם. אל תקלקלו להם את היחסים איתם עם ההערות והביקורת שיש לכם עליהם. גם אם הילד חוזר הביתה ומתלונן, השליליות שלכם עשויה לטשטש את נקודת המבט של הילד על המאמן ולבלבל אותו. זכרו שהכפשת מאמן (או כל מבוגר אחר) – לא יפתרו את הבעיה. - תסכול לגבי חברי הנבחרת
אם יש בנבחרת של ילדכם מתעמלים פחות מוכשרים מהם, אנוכיים או כאלה שמתנהגים בצורה לא ראויה, אין צורך להצביע על כך בפני הילד או להוסיף שמן למדורה במידה והוא גם ככה מתוסכל מכך בעצמו. הקשיבו לתסכול שלו ונסו לעזור לו להפחית אותו, בלי להביע בעצמכם דעה על המצב ולהצטרף לקיטורים.
ג׳ניס מוסיפה שילדכם ילמדו הרבה מיומנויות בשנים בהם הם לוקחים חלק בנבחרת תחרותית, אבל ישנה מיומנות אחת שאתם, כהורים לספורטאים, צריכים ללמוד – האומנות של לנשוך את הלשון (ולשתוק) – ״זה יחסוך לכם הרבה קונפליקטים ומתח מיותר בבית״, היא מסכמת.
לחמשת הסעיפים שג׳ניס מנתה, מוסיפה אן ג׳וספסון מבלוג ההתעמלות Jag Gym חמישה דברים נוספים עליהם לא כדאי לדבר עם המתעמל/ת שלכם:
6. ביקורת על הביצועים שלהם בסיום תחרות
7. התחושות שלכם לגבי התוצאות והביצועים שלהם
8. החיזוי שלכם לגבי הפוטנציאל של ילדכם ולאן הם מסוגלים להגיע בענף
9. הטירדות שלכם אודות הכסף שאתם ״מבזבזים״ על האימונים שלהם
10. ההרהורים שלכם אודות השאלה ״למה הם צריכים את זה בכלל״
לסיכום, ג׳וספסון מציעה לא להטריד את המתעמל/ת הצעיר/ה עם הלבטים והלחצים שלכם אלא לזכור שכהורים ההחלטות ה״הוריות״ שאתם עושים הם שלכם בלבד ולא צריכות להתקבל יחד עם הילדים. האם זה נורמלי שאתם מתלבטים, נלחצים, מפחדים ומתעצבנים בהקשר של הענף בהם ילדכם בחרו? בוודאי. אתם בני אדם שבסך הכל רוצים לגונן על הגוזלים שלכם ולגדל ילדים מאושרים. אבל זה לא נכון לשים את כל הלחצים והדאגות שלכם על כתפיהם של הילדים. דברו עם בני ובנות הזוג, עם חברים ועם בני משפחה על העניינים שמטרידים את מנוחתכם בהקשר זה ואפילו קחו הפסקה מלהגיע לאימונים ולצפות בהם למשך תקופה מסוימת.
- ג׳ניס מרדית היא אם לילדים העוסקים בספורט, נשואה למאמן ומתחזקת בלוג להורי ספורטאים – jbmthinks.com
- אן ג׳וספסון היא בעלת מועדון ההתעמלות Josephson Academy of Gymnastics, מתעמלת לשעבר וכיום שופטת ומאמנת התעמלות, כמו גם אם לארבע מתעמלות לשעבר.
