"כשהורה פותח את הפה, הוא הורס את הילד", זהו ציטוט היום של אבי לי מילר.
בפרק השני של רקדניות קטנות, אבי מסבירה לבנות למה האמהות שלהן באות איתן לכל האימונים והתחרויות ואומרת שזה כדי שיחוו את מה שהבנות עוברות בעצמן. זה כמובן מעצבן את האימהות שעומדות באולם ומקשיבות.
הפעם הבנות מתכוננות לתחרות בפנסילבניה והפרק מתרכז בתחרות בין מדי לקלואי, שיודעות שהן שתי הכוכבות בקבוצה, למרות שזה לא פוגע בחברות שלהן.
מדי נמצאת בראש הפירמידה לאור ההתנהגות שלה (כלומר, של אמא שלה) בתחרות האחרונה. האמהות האחרות כמובן מתפוצצות מקנאה ולא מבינות למה הבנות שלהן לא בטופ.
אבי לי, שאומרת שכל מטרתה ב"גידול" רקדנים במשך מעל עשור יום יום בסטודיו זה להכין אותם לקריירה בינלאומית ושיצליחו להסתדר בעתיד בעצמם.
הבנות מתכוננות לתחרות אבל מלבד הריקוד יש גם את עניין התלבושות, שהפעם מזעזעות את האמהות- "איפה שאר התלבושת שלה?" שואלת הולי, אמא של ניה. וכך, בבגד טורקיז-שחור קטן ועם מעט מאוד בד, האמהות נאלצות להשלים עם הבחירה… כי אבי מנצחת כמעט בכל ויכוח.
בהמשך אנחנו פוגשים שוב את ויוי, הרקדנית החדשה, בתה של קתי. ויוי לא ממש מתעניינת בריקוד ובואו נהיה כנים…היא לא בדיוק ברמה של הבנות. אבי מחליטה לתת לה להתחרות בכל זאת והיא ומקנזי עושות דואט. קתי עולה להכיר את הבנות בחדר ה"רכילות" ומתרברבת על הסטודיו שלה, מה שגורם לאמהות האחרות להחזיר אש כמו שהן יודעות לעשות טוב מאוד.
הסולו של מדי וקלואי מתקרב אבל אבי מחליטה, לדעתה של כריסטי אמה של קלואי, לעבוד יותר עם מדי. כריסטי מחליטה לעשות עם קלואי אימון לבד בבית ולקחת את תפקיד המורה.
ביום שלפני התחרות כריסטי על סף התמוטטות עצבים, השעה מאוחרת ויש לה המון סידורים בבית לקראת התחרות מחר. אבי לא אוהבת את הרעיון שקלואי תצא מהאימון מוקדם יותר אבל נותנת לה להחליט.
ביום התחרות הנסיעה באוטובוס מתחילה ואיתה הבעיות – קתי עם בחילות, אבי מנסה לפקד על כולם כולל נהג האוטובוס והכאוס חוגג.
התחרות מתחילה והסולואים של מדי וקלואי הולכים טוב, אבי אומרת שהן הפגינו רמה זהה בתחרות אבל המקום הראשון הולך למדי.
אחרי הסולואים עולות לבמה שתי הקטנטנות, מקנזי אחות של מדי, וויוי. הן מבצעות ריקוד חמוד ולמזלה של קתי, ויוי לא שוכחת את הצעדים. אחרי הריקוד שלהן הולכות הבנות להתארגן לקראת הריקוד הקבוצתי השערורייתי. בדרך כלל מה שקורה בתחרויות כאלה זה שאם הרקדניות לבושות באופן לא הולם או מבצעות צעדי ריקוד שלא "לגילן", הקבוצה פשוט לא זוכה במקומות הראשונים וזה ה"קוד" שאומר להן שגם אם הריקוד היה מושלם היה שם משהו לא ראוי.
הבנות עולות לבמה עם Electricity והמבטים מהקהל לא מאחרים לבוא. חלוקת הפרסים מבאסת את הבנות ואת אבי, הן לא זכו בשום פרס. ניה אומרת ספק בכוונה ספק בתמימות "אולי הריקוד היה בלתי הולם" ומוציאה לכריסטי את המילים מהפה. בשיחה עם אבי, כריסטי והולי מנסות להסביר לה כמה שהריקוד לא התאים לגילן אבל אבי כהרגלה יודעת לענות: "מעניין שהבנות שלכן כן אהבו את הריקוד דווקא". התשובה הזאת לא מספקת את האמהות ואבי מוציאה את הנשק האהוב עליה "אם אתם לא רוצים להיות פה לכו".
אז מה אתם אומרים? למי אנחנו נותנים נקודת זכות הפעם? לאבי או לאמהות?
