נבחרת ההתעמלות ההולנדית שנעלמה

היום מציינים את יום השואה ברחבי העולם, וכמו בכל שנה, הניצולים רק הולכים ומתמעטים. ברשת, ברדיו ובטלוויזיה שומעים ורואים סיפורים אישיים של משפחות שלמות שנעלמו כאילו לא היו, והרבה מסופר על אחד הדברים שהחזיק את היהודים בגטו – הספורט. קבוצות שקמו בגטו ניסו ליצור קצת "שגרה" כדי להחזיר את שמחת החיים של אותם אנשים. הספורט היה מאז ומעולם פעילות של "בריחה מהמציאות", פעילות בידורית שפשוט עוזרת לצאת קצת מחיי היום יום הקשים לעתים וכך היה גם בשואה.

מצאנו ברשת כתבה של הג'רוזלם פוסט, על נבחרת ההתעמלות ההולנדית שזכתה בזהב באולימפיאדת אמסטרדם 1928 ושכמעט ממחציתה היו מתעמלות יהודיות.

מתעמלות הולנד באולימפיאדת 1928

תחרות ההתעמלות באמסטרדם היתה הראשונה שכללה נשים ובתחרות הקרב-רב שלטה הנבחרת המארחת – הולנד.

בנות הנבחרת, שכללה 12 נשים, הפכו לגיבורות לאחר הזכיה בזהב- הולנד זכתה במשחקים אלה בשש מדליות זהב סך הכל.

מתוך 12 בנות הנבחרת, חמש היו יהודיות וגם המאמן, גרית קלירקופר. במשך למעלה מחמישים שנה גורלם של ששת הספורטאים לא היה ידוע עד שנמצא כי רק מתעמלת אחת, אלקה דה לוי, הצליחה לשרוד את השואה ונפטרה ב-1979, אבל סיפורה נותר לא ידוע.

המאמן של המתעמלות, שתשוקתו הגדולה היתה התעמלות למרות שזה לא היה עיסוקו העיקרי, הקים את הנבחרת המנצחת שהתחרתה במספר מכשירים (היו אז תחרויות שונות לגמרי מהיום) וכאמור זכה עם הבנות במקום הראשון בתחרות הקרב רב. ידוע שקלירקופר מת במחנה סוביבור ב-1943 אבל גורלן של חמש המתעמלות שלו התגלה רק באמצע שנות התשעים.

הועד האולימפי ההולנדי חיפש במשך שנים את עקבותיהן אך לא מצא מאחר והנאצים לא טרחו לשמור את שם הנעורים של אותן בנות, ורוב הסיכויים היו שהן התחתנו ושינו את שמן לאחר המשחקים האולימפיים. מי שהיה זה שלבסוף עזר באיתור המתעמלות היה מהנדס הולנדי בשם פרד לובטו, שראה בתור ילד את האולימפיאדה. לאחר איתור שמות המשפחה הקודמים שלהן התגלה כי ארבע בנות מתוך החמש היהודיות והמאמן נרצחו במחנות השמדה:

ג'ודיקה סימון (תומס-סימון) נהרגה בסוביבור ב-1943 עם בעלה ברנרד, בתם בת החמש סוניה ובנם בן השלוש לאון. סימון ניהלה בית יתומים והוזהרה מפני בואם של הנאצים. הוצע לה מחסה על ידי חברים הולנדים אך היא סרבה לעזוב את היתומים ובכך חרצה את גורלה ביחד עם הילדים.

יש החושבים שהנאצים לקחו קודם כל את המתעמלים היהודים מאחר והגרמנים ראו בהתעמלות כספורט הטהור ביותר והעובדה שיהודים השתתפו בו הפיג את אמונתם בגזע הארי ה"עליון", לטענתם.

ארבעה חודשים אחרי מות משפחת סימון, הלנה קלוט-נורדהיים נשרפה במשרפות של סוביבור עם בעלה אברהם ובתה רבקה, בת 10. באותו יום נרצחו גם המאמן קלירקופר, אשתו ובתם אליזבת בת ה-14. היה להם גם בן, לינדרט, שנרצח באושוויץ ב-1944 בגיל 18.

אנה דרזדן-פולק נרצחה בשנת 1943 בסוביבור ביחד עם בתה בת השש אווה. בעלה ברנד מת באושוויץ ב-1944.

אסטלה בליץ-אגסטריב מתה באושוויץ ב-1943 ביחד עם בתה נני בת העשר ובנה בן השנתיים אלפרד. בעלה סמואל מת באותו מקום ב-1944.

המתעמלות והמאמן שנרצחו בידי הנאצים כבר לעולם לא ישובו כדי לספר מה בדיוק קרה להם, אבל לפחות סיפורם לא נשכח. עכשיו האחריות היא שלנו כדי להבטיח שהזיכרון שלהם, ושל כל אלה שנספו בשואה, לא יגווע לעולם.

הכתבה תורגמה מכתבה שפורסמה ב-4 במאי בג'רוזלם פוסט.

 

נהניתם? שתפו עם חברים:

תגובות פייסבוק

תגובות

השאר תגובה





פרוייקט בגדי גוף יד שנייה למען הכלבים שבצל