"למדתי שצריך לעבוד קשה. נלחמתי." אופיר נצר בראיון לקראת אליפות אירופה

זה היה אחד הימים שאופיר נצר (18.5) תזכור כל חייה, בזכות ההישג הנהדר שלה במכשיר הקפיצות בגמר אליפות אירופה 2013 בו הגיעה למקום הרביעי, מיד אחרי שתי מתעמלות שנמצאות כיום בטופ העולמי של הענף – ג'וליה שטיינגרובר ולאריסה יורדאקה (שחלקה את המקום השני עם מתעמלת הולנדית). אתרי הספורט שיבחו והאינטרנט געש ורעש לאור עלייתה לגמר באחת התחרויות היוקרתיות בעולם ההתעמלות וסיום במרחק נגיעה ממדליה – כאשר רק שלוש עשיריות הפרידו בינה לבין הפודיום.

אופיר נצר, 2015

אופיר נצר, 2015

אבל קצת פחות משנה לאחר מכן, הגיע עוד יום אותו אופיר לא שוכחת, הפעם קצת פחות לטובה. את השיחה שלנו איתה, מיד לאחר תחרות המבחן לקראת אליפות אירופה הקרובה, אנחנו מתחילים עם הפציעה הקשה אותה עברה, כשהיא מיד מדקלמת לנו את התאריך שבו קרתה – 2.2.14. גם את התאריך של הניתוח היא ישר "יורה" לאוויר, ניתוח ממנו נאלצה להשתקם במשך כמעט שנה – וגם היום, כשחזרה להתחרות, היא אומרת שעוד לא הגיעה ל-100% שלה.

"עשיתי טמפו טריפל בורג, נחתתי עם רגל ישרה וקרעתי את הרצועה הצולבת בברך", היא נזכרת.
"השיקום היה ארוך וקשה. המשכתי להתאמן, שמרתי על כושר והגעתי כל יום לאולם במהלך השיקום – בעיקר עשיתי כושר ופיזיותרפיה. חזרתי לשגרת אימונים רק לפני חצי שנה", היא מוסיפה.

פציעה בברך דורשת שיקום ארוך, ובכלל, פציעה בענף ההתעמלות היא אירוע קשה מנטלית ופיזית לכל מתעמל למרות הידיעה שזה עלול לקרות מתישהו במהלך הקריירה, ובכל זאת אופיר הצליחה לחשוב על משהו חיובי שקרה לה בעקבות הפציעה- "בעיקר מבחינה מנטלית, אם בעבר הייתי מוותרת כשלא היה מצליח לי משהו, למדתי שצריך לעבוד קשה בשביל הישגים. יש פציעות וזה קורה ואם אני רוצה להישאר אני צריכה לעבוד קשה. נלחמתי, זה היה שיקום ממש מתיש". היא אומרת.

DSC02230 (600 x 450)נצר, ילידת מושב מולדת, כיום חיילת שמשרתת כספורטאית מצטיינת, התראיינה לג'ימאניה עוד ב-2009 ואז סיפרה על האולם בו היא מתאמנת שאינו ייעודי להתעמלות מכשירים. מסתבר שמאז התנאים לא השתפרו הרבה – גם כיום היא נאלצת להתחיל את הקפיצה שלה מחוץ לאולם, לעיני העוברים והשבים – היא מבצעת את כל ההרצה והניתור למקפצה בשמש הקופחת ("ביום טוב") או בגשם השוטף ("ביום פחות טוב"), תלוי בעונה. האולם החדש של "גלגולים" בו כבר הספיקה לבקר, שנמצא בכרמיאל, הוא לא אופציה מבחינתה מאחר והוא רחוק כשעה וחצי נסיעה מהאולם הקבוע שלה בבית בנדל שבצמח.

מאמנה של אופיר, בוריס קינב, עלה לארץ ב-96 ואימן בעבר את פאבל גופמן ואדי גולוב. היא מתאמנת תחתיו ללא בנות נוספות ועם עוד שני בנים – אחד בנוער ואחד קטן יותר. "יש יתרונות בזה שיש לי מאמן לעצמי אבל מבחינה נפשית זה קשה, כל היום אני מתאמנת לבד וכל פעם צריכה לדחוף את עצמי", היא אומרת.

ומה לגבי שגרת האימונים בימים אלה? "אני משתדלת להגיע להתאמן במרכז לפחות פעם בשבוע ואני גם נוסעת להרבה מחנות אימונים בחו"ל, כך ששגרת האימונים מאוד משתנה כרגע. נוסף לזה יש את הצבא, ויש ימים בהם אני מתאמנת פעמיים ביום, 3 שעות בבוקר ועוד 3 בערב".

זה לא מובן מאליו שמתעמלת מכשירים מצליחה לשלב שירות צבאי סדיר ושגרת אימונים, דבר שאיתו מתעמלות בחו"ל בכלל לא צריכות להתמודד. נצר מספרת שבחודש הראשון בצבא היה לה קשה כי בטירונות היא לא יכלה להתאמן בכלל, דבר שהחזיר אותה אחורה מבחינת השיקום והכאבים, אבל עכשיו כשהיא בבסיס הקבוע שלה המצב יותר טוב והצבא מתחשב ומאפשר לה להקדיש כמה ימים בשבוע רק לאימונים.

DSC02625 (600 x 450)אופיר יצאה לשני מחנות אימונים בקרואטיה, הראשון לשבועיים, במטרה להיכנס לכושר מיד אחרי הטירונות וגם כדי לחזור לשני אימונים ביום, והשני לעשרה ימים נוספים. "שם יכולתי להתאמן כמו שצריך, התאמנתי עם נבחרת הגברים הישראלית, עם המתעמל הקרואטי פיליפ אודה ועם כמה מתעמלות קרואטיות. עכשיו אני במרוץ נגד הזמן", היא אומרת, "לחזור לתחרויות, לאט לאט, כשהמטרה היא אליפות אירופה, אני מקווה שאגיע למה שעשיתי אז". ומה לגבי השאיפות לאליפות אירופה? "לא להיפצע, להיכנס לשגרה תחרותית לאחר שנה וחצי בהן לא התאמנתי, להיכנס לעניינים. אני ריאלית למצב שלי ויודעת שאני לא במאה אחוז שלי עדיין".

לאופיר יש שתי נסיעות החודש, הראשונה לרומניה ממש בימים אלה עם נבחרת הסניור והג'וניור והשניה בהמשך החודש לגביע העולם שיתקיים בקוטבוס, גרמניה, ביחד עם צוף פלדון מהפועל תל-אביב וגאיה גלעדי מע.ל.ה רעננה ונבחרת הגברים. היא עדיין לא יודעת איזו קפיצה תבצע בקוטבוס.
התעניינו לגבי היחס בחו"ל למתעמלים הישראליים. "אני יכולה להגיד שלא נתקלתי בעויינות, יש קשרים טובים".

לגבי המשחקים האירופאיים, שיתקיימו לראשונה השנה ביוני בבאקו, נצר אומרת ש"יש מחשבה על זה אבל זה יהיה קצת יותר קשה כי רק מתעמלת אחת נוסעת וכנראה צריך לעשות קרב-רב, אז עוד קצת מוקדם לדעת". היא מוסיפה כי היא מתכננת לחזור להיות קרב-רביסטית אבל זה עוד רחוק, "אני כרגע באמת עובדת לאט לאט על לחזור לכל מכשיר ולא מתאמנת מלא מבחינת הברך".

ומה לגבי השאיפות לקיץ 2016? "אולימפיאדה. זה כבר ממש קרוב. יש לפני זה את אליפות העולם (גלזגו, אוקטובר) ששם צריך לעשות קריטריון ואז הכל פתוח."

לגבי המכשירים בהם תתחרה, אופיר אומרת שבתחרויות הקרובות היא תעשה רק קפיצות ובאליפות אירופה כנראה גם קרקע, כאשר ביומיום היא ממשיכה להתאמן על כל המכשירים.

שאלנו אותה אם ההישג שלה באליפות אירופה לפני שנתיים הביא לשינוי כלשהו. "בטח, יש לי עכשיו ממש תמיכה. באותו זמן באמת היתה התעניינות תקשורתית ועד היום הסגל האולימפי של היחידה לספורט הישגי ממשיך לתמוך בי, אם זה בטיפולים פיזיותרפיים, בניתוח שהצליחו לסדר לי פחות מחודש לאחר הפציעה, בעיסויים, במלגה חודשית, בטיסות לחו"ל,… דברים שלא היו לפני ההישג".

בנוסף שאלנו אם היא מרגישה שההתעמלות הישראלית מגיעה לרמות קצת יותר גבוהות בשנים האחרונות. "אני מרגישה שיש כיוון אבל אנחנו כנבחרת עוד לא שם, וגם כמתעמלות אישיות – יש פה ושם גמרים באירופה ואני מקווה שהשנה זו תהיה שנת פריצה. יש 2-3 מתעמלות שמאוד השתפרו השנה. אני מרגישה שגם מבחינת האיגוד יש יותר תמיכה השנה".

אגב, אם מישהו מכם תהה בעניין, המתעמלת האהובה על נצר היא ג'וליה שטיינגרובר השוייצרית, שמתמחה, איך לא, בקפיצות. "אני ממש אוהבת אותה, הייתי איתה בגמר באליפות אירופה וגם בגנט ב-2012, אני אוהבת את ההתנהגות שלה בתחרויות ובאימונים, היא אצילית וממש נחמדה.", היא מגלה לנו.

ביום שני השבוע התקיימה תחרות המבחן לקראת אליפות אירופה שתתקיים באפריל בצרפת. נצר כאמור השתתפה בתחרות אבל לא נדרשה לעבור קריטריון מאחר ומקומה באליפות השנה מובטח לאור העפלתה לגמר הקפיצות באליפות אירופה לפני שנתיים. בתחרות המבחן היא ביצעה שתי קפיצות וסיימה עם ממוצע של 13.233. באותה תחרות אגב, זכתה צוף פלדון עם ציון של 51.433 בקרב-רב ובכך השיגה גם היא את הקריטריון לאליפות אירופה.

צוות ג'ימאניה מודה לאופיר על הקדשת הזמן ומאחל לה חזרה מלאה לשגרת אימונים ותחרויות לאחר שהברך תבריא לגמרי וכמובן – המון בהצלחה! מוזמנים לאחל לה גם באופן אישי בתגובות 🙂


 

* כתיבה, עריכה וצילום: עמית פינקל ומאיה ביאליק.

נהניתם? שתפו עם חברים:

תגובות פייסבוק

תגובות