כוכבים מסוג אחר

כוכבי הילדים והנוער של היום הם לרוב אלו שאנחנו רגילים לראות בערוצי הטלוויזיה השונים, בתכניות ריאליטי, ביוטיוב ובהצגות חנוכה. אם תלכו לשאול באחת מכיתות ה׳ בישראל מה הילדים רוצים להיות כשיגדלו, לצד שלל התשובות ה״עתיקות״ שיתקבלו כמו רופאים, עורכי דין, וטרינרים וטייסים, יהיו לא מעט כאלה שיגידו שכל מה שהם רוצים להיות זה ״סלבס״, ומי שנכנסים תחת המטריה הרחבה של התואר המלכותי ״סלב״ הם זמרים, שחקנים, מנחי טלויזיה, משתתפי ״האח הגדול״ או בקיצור – כל מי שכותבים עליו במדורי הרכילות.

אם הילדים שלכם עוסקים בתחומי הספורט לעומת זאת, ייתכן ומושאי ההערצה שלהם יהיו מעט שונים ויכללו את הספורטאים והספורטאיות המובילים בענף בו הם עוסקים. ובאמת, תופעה ששמנו לב אליה לאחרונה מרגשת אותנו בכל פעם מחדש. בסיום תחרויות התעמלות בארץ או בחו״ל, אפשר למצוא שובל של מעריצים זאטוטים שעושים את צעדיהם הראשונים בענף, עומדים ומחכים בקוצר רוח לכוכבים הפרטיים שלהם, אלה שהם חולמים להיות יום אחד כמותם ולהתלכלך כמוהם במגנזיום היוקרתי של משטח הקרקע בבמות ההתעמלות הגדולות ביותר.

בסיום ערב הגאלה של איגוד ההתעמלות למשל, הצטופפו בכניסה לאולם בהדר יוסף עשרות ילדים וילדות שרק קיוו לתפוס תמונה עם נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית, עם אלכס שטילוב, עם מתעמלות המכשירים, עם רביעיית האקרובטים ובעצם כמעט עם כל מי שהופיע שם. הם התלחששו עם חבריהם בהתלהבות כשקלטו שמישהו מתקרב לקראתם, הם פנו בביישנות להוריהם בבקשה לצלם תמונה איתם, הם קפצו מאושר אחרי שאחד המתעמלים חייך אליהם. השמחה שלהם טהורה ואמיתית – הם מעריצים מתעמלים ומתעמלות, הם מבינים ומעריכים את העבודה הקשה שלהם שהביאה אותם להישגים, הם יודעים כמה זה לא פשוט להיות מתעמל – בגלל שרובם כאלה בעצמם, לומדים בכל יום על בשרם כמה כוחות נפשיים ופיזיים דרושים בספורט הזה. וגם אם יום למחרת הם יגיעו לביה״ס ויכריזו בפני החברים בכיתה ש״אוקסנה צ׳וסוביטינה חתמה לי על החולצה״, ובתמורה יקבלו תגובה של ״מי?!״, זה לא משנה – כי בשבילם מדובר בלא פחות ממלכת אנגליה.

אז לא, אין שום דבר פסול בלהעריץ כוכבי טלויזיה, אבל אין ספק שכייף לראות ילדים שאוהבים גם כוכבים ״מסוג אחר״ – כאלה שעובדים שעות על גבי שעות בנבכי האולם, כאלה שמתחרים בחו״ל ולעתים מעמידים קהל רב על הרגליים לשמע ״התקווה״, כאלה שמעבירים ערכים של התמדה, של נחישות, של דבקות במטרה, של הגינות בספורט, כאלה שלא התחילו להתאמן בגיל 6 כדי לקבל את התואר ״סלב״ אלא כדי לעשות משהו שהם אוהבים ולקבל סיפוק גדול ממנו. ועוד יותר כייף לראות את אותו כוכב מקבל את הכבוד המגיע לו, כי שום ראיון בערוץ הספורט, פרסומת ברדיו או כתבה בעיתון לא משתווים לחיוך של ילד שכרגע קיבל חיבוק ממי שיום אחד, הוא מקווה להיות, בדיוק כמוהו.

הנה הם, כל הספורטאים שהשתתפו בערב הגאלה, מקבלים פירגון גדול:

נהניתם? שתפו עם חברים:

תגובות פייסבוק

תגובות

השאר תגובה