״אני לא מצליחה לעשות בורג….״
״אני לא מצליחה לעשות בורג….עדיין.״
מדהים כמה שמילה אחת קטנה, ״עדיין״, משנה לגמרי את המשמעות של המשפט.
כשאנחנו אומרים שאנחנו לא טובים במשהו, שאנחנו לא מצליחים אלמנט מסויים, שלא זכינו במדליה בתחרות, אם נשים נקודה בסוף משפט כזה אנחנו בעצם מחייבים את עצמנו אליו, הלך הרוח שלנו לגביו יהיה מאותו רגע והלאה מקובע ומוגבל באומרנו שהצלחה היא מעבר ליכולתנו ולשליטתנו.
אולם כאשר מוסיפים בסיום המשפט את המילה ״עדיין״, אנחנו פותחים בכך אפשרות לשינוי. אנחנו עוברים למצב של צמיחה, כזאת שבעזרת מאמץ, תכנון, לימוד והתמדה – תוביל אותנו לתהליך של הצלחה.
הרבה מתעמלות ומתעמלים צעירות וצעירים מגיעים לאולם ההתעמלות בתחילת כל שנה לאחר שראו בטלויזיה תחרויות מרהיבות, מתעמלים שעושים דברים מדהימים, מתעמלות שנראה כאילו הכל הולך להן בקלילות. התעמלות הוא ענף קשה שעשוי כבר בראשית הדרך לגרום לתסכול עקב חוסר הצלחה לבצע אלמנט מסויים. אז כשמישהו אומר לנו שהוא ״לא מצליח״, חשוב להזכיר לו להוסיף בסיום המשפט את המילה הקטנה אך הכל כך גדולה – ״עדיין״.
הנה כמה מתעמלות שפעם, מזמן, לא הצליחו דבר או שניים באולם ובתחרות, ובכל זאת המשיכו לנסות:
- סאנה ווברס, האלופה האולימפית על הקורה, נאלצה להתמודד עם הרבה נפילות כשלמדה לבצע פירואטים על הקורה.
- אלי רייזמן, סגנית אלופת הקרב-רב באולימפיאדת ריו, לא הצליחה לסיים על הפודיום באותה תחרות ארבע שנים לפני כן.
- דיפה קרמקאר, שסיימה במקום הרביעי בקפיצות בריו, לא נחתה על הרגליים בפעם הראשונה שניסתה את קפיצת הפרודונובה. וגם הרבה פעמים לאחר מכן.
ואי אפשר לסיים בלי סרטון מעורר השראה ומוטיבציה 🙂 תהיו בטוחים שכל מי שמופיעה בו בילתה הרבה זמן באולם בניסיון להצליח את האלמנטים שאתם רואים, ובוודאי לא פעם חשבה לעצמה ״אני לא יכולה לעשות את זה״. אבל היה מישהו לצדה באולם שהזכיר לה שהיא לא יכולה לעשות את זה…עדיין.
