בכל תקופה של "בין אולימפיאדות", מפציעה מתעמלת חדשה, ה-It Girl הבאה, שמגיעה לתחרויות הגדולות וקוטפת את כל המקומות הראשונים, עושה כותרות ומתפרסמת במהירות הבזק בכל מדיית התעמלות אפשרית. אם בין אתונה לבייג'ין היתה זו שון ג'ונסון, ובין בייג'ין ללונדון היתה זו ג'ורדין וויבר, הפעם – יש לנו את סימון ביילס. ובעוד ההיסטוריה לימדה אותנו שמי שמגיעה לשיא שלה בתקופה שבין משחקים אולימפיים לא בהכרח זוכה בתואר אלופת הקרב-רב בתחרות הכי גדולה שיש (ג'ונסון סיימה שנייה בבייג'ין, וויבר נדחקה החוצה מגמר הקרב-רב), נראה שביילס בעצמה מודעת לאפשרות ש"הכל פתוח" באולימפיאדה ושכל כך הרבה יכול להשתנות בשנה שנותרה עד אליה ומנסה לא לדבר על זה בכלל.
בסרט הבא, שצולם בתחילת השנה, מתראיינות אמה של ביילס, המאמנת שלה איימי בורמן וכן ביילס בעצמה. הן מדברות על ההתחלה של ביילס בענף – איך הגיעה להתעמלות (כמו הרבה מתעמלות אחרות – היה לה המון מרץ להוציא בבית והוריה חיפשה לה מסגרת), על ההרגשה של להיות אלופת עולם ("אין לי זמן בכלל לחשוב על מה שהשגתי וכשאני כן מנסה לעכל – אני בסך הכל מרגישה נורמלית", היא אומרת בחיוך נבוך) והחלק הכי מעניין בסרט הוא איך בורמן המאמנת מתארת את הקשר שלה עם סימון.
בהמשך לכתבה הקודמת שלנו, בה תיארנו את משמעות המאמן בחיי ספורטאי, הסרטון הזה ממחיש בדיוק עד כמה הקשר הזה חשוב וקרוב, במיוחד בענף כמו התעמלות בו המאמן/ת והמתעמל/ת מבלים כל כך הרבה שעות ביחד באימונים, בנסיעות ובתחרויות.
מה שעוד קרץ לנו בסיפור הזה הוא ה"גירל פאוור" שיש כאן – בעולם שבו רואים על המשטחים בתחרויות גדולות הרבה מאמנים גברים (ליוקין, ברשטיאן, צ'או, גדרט,…), יש לנו כאן סיפור על מאמנת צעירה (42) שמאמנת מגיל 6 את ביילס, ובזכות ההבנה שלהן אחת את השניה, הכשרון האדיר של ביילס והחיבור המוצלח – היא מחזיקה כבר שנתיים רצופות בתואר אלופת העולם בקרב-רב, אלופת ארה"ב ואלופת האמריקאן-קאפ וזאת למרות פציעה קשה בכתף.
"היא כמו אמא שניה שלי", מתארת ביילס את הקשר שלה עם בורמן, "לאחר הפציעה בכיתי הרבה כי נורא רציתי להתאמן", היא מוסיפה, "רציתי להתחרות למרות שכאב לי והיא אמרה לי לקחת פסק זמן ולתת לפציעה להחלים כדי שלא תהפוך לבעיה גדולה יותר בהמשך". איימי מצדה מוסיפה ש"תחילת 2014 היתה מאוד קשה עבורנו בגלל הפציעה ופשוט אמרתי לסימון שכרגע יש לנו רק זו את זו ואנחנו צריכות להישען אחת על השניה". ובעוד סימון בדיוק היתה בשיא פריצתה ולא רצתה לעשות צעד אחורה, איימי ידעה לא לדחוף יותר מדי ובימי אימונים שלא הלכו כמו שצריך הן פשוט ישבו, דיברו והקשיבו אחת לשניה והבינו ש"זהו קושי בחיים כרגע ועלינו לזכור שיהיו עוד קשיים כאלה בעתיד, וזהו הזמן להבין מה חשוב עכשיו, ומה שהיה חשוב זה לטפל בסימון מבחינה רגשית", דברי בורמן.
כפי שנוכחנו לדעת, המאבק השתלם וסימון סיימה שוב בראש הפודיום לקראת סוף 2014 באליפות העולם בנאנינג, מה ששוב מחזיר אותנו לכתבה הקודמת שלנו בה תיארנו את אחריות המאמן לבריאות הפיזית כמו גם הנפשית של המתאמן.
את שאר הדברים שנאמרים בסרט ניתן לכם לראות בעצמכם:
סימון תתחרה בשתי אליפויות בחודש הקרוב- הראשונה ממש בעוד כמה ימים – היו-אס קלאסיק (25 ביולי) ושבועיים לאחר מכן באליפות ארה"ב (13 באוגוסט).
ולסיום, אלופת העולם או לא, תמיד נחמד להיזכר שמי שנחשבת לבלתי מנוצחת, שעושה דברים משוגעים על קורה בעובי 10 ס"מ וקופצת לגבהים שלא ייאמנו – היא עדיין בנאדם כמו כולנו, ולא משנה המעמד – יש פחדים קטנים ואנושיים שאפילו פסיכולוג הספורט הטוב בעולם לא יוכל להזיז אותה מהם כמו למשל… דבורים 🙂
