נפגשנו לשיחה מרתקת עם מי שנחשב לאחת ההבטחות הגדולות בענף התעמלות המכשירים בארץ: איל גלזר (19) מאגודת מכבי ת"א. איל פוגש אותנו ימים ספורים לפני תחרות חשובה במסגרת סבב גביע העולם המתקיימת בליובליאנה בסוף השבוע הקרוב.
את הפריצה הגדולה עשה איל בשנה שעברה כאשר זכה במדליית ארד מכובדת מאוד על מכשיר הטבעות באליפות אירופה שהתקיימה בסופיה שבבולגריה. הציון שקיבל: 13.966 "הייתי קצת מאוכזב", הוא מספר לנו, "עליתי לגמר מהמקום הראשון במוקדמות ולקח לי מספר דקות להבין מה בעצם קרה וכשהבנתי הייתי מאוד נרגש! אליפות אירופה 2014 הייתה בהחלט השיא של הקריירה שלי עד אותו הרגע".
איל התחרה בסופיה כחלק מנבחרת ג'וניור צעירה שהשיגה הישג מדהים כאשר הגיעה למקום ה-6 המפתיע לכל הדעות. הנבחרת הגיעה לסופיה במצב רוח מרומם והייתה מאוד מגובשת. "האווירה בנבחרת הייתה מדהימה" הוא נזכר. "עודדנו אחד את השני וכל חברי הנבחרת הצליחו יפה". בנוסף למדליה על מכשיר הטבעות הגיע איל לעוד שני גמרים ולגמר הקרב רב באותה אליפות.
בשנה שעברה השתתף באליפות העולם שהתקיימה בנאנינג שבסין. לראשונה, פרץ את מחסום 80 הנקודות בקרב רב, מחסום חשוב שמוסיף הרבה בטחון להמשך. וההמשך הגיע במתכונת של תחרות מבחן שהתקיימה בבאקו לקראת משחקי אירופה הקרובים שיערכו ביוני. בתחרות זו השיג איל מדלית ארד נוספת על תרגיל הטבעות. לאחרונה, השתתף בתחרות גביע העולם שהתקיימה בקוטבוס שם התחרה על מכשיר הטבעות והמקבילים.
הישגיו של איל באליפות אירופה, באליפות העולם האחרונה ובבאקו מתווספים לעוד מספר הישגים יפים של מתעמלים ומתעמלות עבר והווה אשר ייצגו את ישראל בתחרויות בינלאומיות ברמה הגבוהה ביותר באליפויות אירופה ועולם. נחמד להתרפק על כנפי הנוסטלגיה ולהיזכר בשמות גדולים כמו: מיה שני ומיכל שחף, מהמתעמלות המוצלחות ביותר שידע ענף התעמלות המכשירים בארץ במהלך שנות ה90 של המילניום הקודם. פאבל גופמן, אשר משנת 2000 הגיע באופן תדיר לגמרים בתחרויות הקרב רב על בימות אליפויות העולם והיה לישראלי הראשון שהגיע לגמר קרב רב אולימפי, ולריה מקסיוטה, שהשתתפה בגמרים רבים באליפויות אירופה ובאולימפיאדת בייג'ינג בשנת 2008 וכמובן אלכס שטילוב שמשנת 2006 עושה פלאים בהתעמלות הישראלית.
ועדיין, נדמה שהישגיו של איל יוצאי דופן בכך שלראשונה הם מגיעים מתוך נבחרת שעובדת קשה ומגיעה להישגים חסרי תקדים תחת שרביטו של המאמן סרגיי וייסבורג אשר מאמן את הנבחרת במסירות במרכז האימונים האולימפי שבהדר יוסף.
אז איך הכל התחיל?
איל גדל בגבעתיים ומגיל צעיר גילה אהבה לספורט. שאלנו אותו האם הוא זוכר את הרגע הראשון בו הפנים שהתעמלות מכשירים עומדת להפוך לחלק בלתי נפרד מחייו וכך הוא מספר: "כשהייתי בן 5 התאמנתי בחוג ג'ודו שנמשך כשנה אך מהר מאוד מצאתי את עצמי מבצע גלגלונים ועמידות ידיים בזמני הפנוי". שם למעשה נוצר לראשונה החיבור של איל עם עולם ההתעמלות. הוא עזב את הג'ודו ועבר למועדון התעמלות קטן שבו התאמנה קבוצת בנים, קבוצת בנות וקבוצת מתקדמים. באותה תקופה עשה איל את צעדיו הראשונים בהתעמלות כשלמעשה הידע התאורטי שרכש על ענף ההתעמלות הבינלאומי התבסס על קלטת וידאו שעברה מיד ליד והכילה סרטונים של מתעמלים מהשורה הראשונה בעולם. כך למעשה יכל לצפות בתרגילים ולהתרשם. הוא נזכר בעוד רגע בינלאומי מרגש כאשר ביקר ברודוס, יוון בשנת 2004, במהלך אולימפיאדת אתונה. "האווירה הייתה מאוד חגיגית" הוא מספר, "היו מסכי ענק שהיו פזורים בכל מקום ושידרו את התחרויות האולימפיות". באחד המסכים הוא צפה בתרגיל המתח של המתעמל האגדי אלכסיי נמוב, תרגיל שנחקק בזכרונו מאז.
כעבור שנה מאז הצטרף למועדון, קודם לקבוצת המתקדמים במסגרתה התאמן עם עוד שמונה בנות. בשלב הזה, המורה להתעמלות של איל שם לב לכישרון המתפרץ והציע לו לעבור למקום בו יוכל להתפתח ולהתקדם לרמות הגבוהות ביותר. וכך עבר איל בגיל שמונה אל אגודת מכבי תל אביב המתאמנת בהדר יוסף. "היססתי קצת", הוא נזכר, "לא ממש רציתי לעבור כי במועדון בגבעתיים הייתי הכוכב של הקבוצה" הוא אומר לנו בחצי קריצה. ההורים אגב העניקו לו תמיכה מלאה ודאגו להסיע אותו הלוך וחזור לאימונים בהדר יוסף.
שאלנו את איל האם הוא מעריץ איזשהו מתעמל בינלאומי מפורסם וקיבלנו תשובה די נחרצת: "אני לא ממש טיפוס שמעריץ אחרים". עם זאת, הוא בהחלט מעריך מתעמלים רבים על היכולות והאלמנטים שלהם וביניהם, איך אפשר שלא, המתעמל היפני האגדי: קוהיי אוצ'ימורה. באותו הקשר, כששאלנו את איל האם אלכס שטילוב מהווה מקור השראה לנבחרת הצעירה הוא ענה שאכן במהלך השנים אלכס דחף את הנבחרת, תמך וסייע רבות ויש לו חלק משמעותי בהצלחה של כל הנבחרת.
איל המשיך להתאמן מאז במרץ עם שאר חברי הנבחרת שכאמור הפכו להיות חברים מגובשים ותומכים. הוא מספר לנו על יציאות משותפות עם החברה' מהנבחרת לחוף הים ועל תקופה בה מצא זמן פנוי לנגן על גיטרה קלאסית ואף התאמן בקונסרבטוריון מקומי. "כיום אין לי לצערי זמן לזה" הוא אומר, "רוב הזמן הפנוי שלי מוקדש למשפחה ולחברה שלי".
מרכיב נוסף בחייו הוא השירות הצבאי אותו החל לאחרונה. איל, שהתגייס לפני כארבעה חודשים ומוגדר כספורטאי מצטיין, משתף אותנו על השילוב שבין הצבא להתעמלות: "התגייסתי בדצמבר ובמהלך החודש שלאחר מכן עברתי טירונות בסיסית במהלכה הייתי מנותק לחלוטין מהתעמלות", הוא מסביר. "לחזור חזרה לאימוני התעמלות לאחר חודש הפסקה היה מאוד קשה". החזרה לשגרת האימונים כללה שני מחנות אימונים בקרואטיה ביחד עם שאר חברי הנבחרת במטרה לחזור לכושר. כיום, הוא מתאמן בכל יום מעשר בבוקר עד אחת, נוסע לצבא וחוזר לאימון נוסף שסוגר את היום משש בערב עד שמונה.
ומה לגבי העתיד?
אולימפיאדת ריו היא חלום אך מבחינתו של איל המטרה הריאלית היא אולימפיאדת טוקיו 2020. "הייתי שמח מאוד להגיע לריו אך זה יהיה מאוד קשה", הוא מסביר לנו, כאשר למעשה הכוונה היא שהסיכוי שישראל תוכל לשלוח שני מתעמלים לריו הוא קטן וגם אם כן, צריך לעמוד בקריטריונים. באליפות העולם בטוקיו אלכס שטילוב הבטיח את מקומו באולימפיאדת לונדון בכך שזכה במדליית ארד בקרקע. אם יצליח אלכס לחזור על ההישג באליפות העולם הקרובה שתיערך בגלזגו באוקטובר, קיים סיכוי לכך שישראל תוכל להכניס מתעמל נוסף אל המשלחת לריו כשאיל הוא אחד המועמדים הבולטים.
בשבועות האחרונים מתאמן איל באופן אינטנסיבי לקראת אליפות אירופה שתערך בעוד כשבועיים במונפלייה שבצרפת, שם הוא מתכנן להתחרות בתחרות הקרב רב. בסוף השבוע הקרוב יתחרה כאמור בגביע האולם בלובליאנה על מכשיר הטבעות והמקבילים. המכשיר החזק של איל הוא ללא ספק הטבעות, עליו הוא מתכנן להשתפר ולהעלות את דרגת הקושי מ5.5 לעבר ה-5.9 לקראת אליפות העולם בגלזגו, המטרה החשובה ביותר השנה.
מדלית הארד שהשיג באליפות אירופה הביאה איתה בנוסף גם תמיכה חשובה מהמחלקה לספורט הישגי של הוועד האולימפי הישראלי. הוא מספר לנו שהוא מרוצה מאוד מהתמיכה הרבה שהוא מקבל הן מהמחלקה לספורט הישגי והן מאיגוד ההתעמלות שמסייע לו רבות. האולם בהדר יוסף עונה על כל צרכיו והוא בהחלט מרוצה מסביבת האימונים.
לסיום, כששאלנו את איל האם התמיכה והאהדה להן הוא זוכה מהקהל, מהתקשורת ומהרשתות החברתיות באינטרנט מעודדות אותו ומסייעות לו בהתפתחות ובהתקדמות האישית שלו כספורטאי הוא השיב שזה אכן מאוד עוזר. "התעמלות מכשירים הוא ספורט פרטני בו מתאמנים שעות על גבי שעות עם עצמך, לבד על המכשיר. כאשר מרגישים את התמיכה ואת תשומת הלב זה מחזק ונותן תחושה של משמעות ופידבק למה שעושים".
איחלנו לאיל בהצלחה בהמשך דרכו. כמובן שנמשיך לעקוב ולעדכן!
.
