עשר וחצי בבוקר, יום שבת. תל אביב הרועשת והסואנת רגועה לשם שינוי, הכבישים ריקים, הכל שקט וירוק מסביב לאולם הרב-ספורט בהדר יוסף, כלבים רצים על כרי הדשא הרחבים וחבורת רוכבי אופניים מתכוננת לעוד מסלול סובב פארק ירקון. רק אם נכנסים לתוך מרכז הספורט ומתחילים לצעוד לאט לאט במסדרונות לעבר אולם ההתעמלות האומנותית ומשם לאולם המכשירים, השקט מופר ואפשר להתחיל לשמוע ולראות את הקסם שקורה שם בפנים – שישים וחמש מתעמלות קטנטנות ומתוקות עומדות אחת ליד השניה עם בגד גוף ורוד זוהר, מחוייכות ומוכנות לפלאשים של המצלמות שמתעדות את משתתפות מחנה האימונים שמתקיים זה היום השני כחלק מאימון משותף של כל הסגלים האזוריים של אתנה.
הבנות מתחלקות לקבוצות ומתחילות לעבוד עם המאמנות על המכשירים. בין כל הורוד הזה, אנחנו מאתרים את הילה שבתאי, רכזת תשתיות ואתנה באיגוד ההתעמלות, ומוציאים אותה לרגע מההמולה כדי לספר לנו ולכם על כל המתרחש.
אז לפני שנתחיל עם מה שקורה באולם, הנה קצת רקע על הסגלים:
אתנה עובדת עם שנתוני 2006 עד ג׳וניור, שמחולקים ל-3 סגלים: סגל הישגי בו מתאמנות בנות הג׳וניור ואותו מאמנת זהבה זיסמן, סגל ארצי בו מתאמנות בנות שנתונים 2001-2004 ואותו מאמנת מיה שני, והסגל האזורי של שנתונים 2004-2006 ואותו הגענו לסקר היום, שמחולק לשלושה אזורים:
- צפון – אליו משתייכות אגודות מכבי גילגולים כרמיאל, הפועל עמק יזרעאל, מכבי חיפה, מכבי צפון ועירוני נתניה – כאשר מאמנות הסגל הן מירב שניידר כהן וקרן לינדנבאום
- מרכז – אליו משתייכות אגודות עלה רעננה, בני הרצליה, הפועל ת״א ומכבי קרית אונו כאשר את הסגל הזה מאמנת מיכל קוסטרינסקי
- דרום – אליו משתייכות אגודות הפועל ראשון, מכבי פתח תקווה, הפועל גדרות ומכבי ירושלים ואותו מאמנות כרמית גיאת ותמי קובץ׳-בק.
הסגל האזורי מורכב מכל המתעמלות שמתחרות במסגרת המסלול התחרותי-אולימפי ולצד מאמנות הסגלים יש בכל סגל גם מאמן או מאמנת מכל אגודה.
אתנה מקיימת בין 8 ל-12 אימוני סגלים בשנה. התכנית המקצועית פועלת במתכונתה הנוכחית כשנה בענף התעמלות המכשירים וההתעמלות האומנותית (שגם שם ישנם 3 סגלים – הישגי, ארצי ואזורי), והילה מספרת לנו קצת על התכנית-
״האני מאמין שלנו הוא שאם נשקיע היום בדור הצעיר, יש לנו סיכוי לראות בהמשך עתיד טוב יותר להתעמלות המכשירים. המטרה היא להשקיע כמה שיותר בתשתיות שזה אומר בין היתר אימוני סגלים, מחנות אימונים, תמיכה בספורטאיות, הבאת מומחים מחו״ל, קיום השתלמויות למאמנים ולשופטים על מנת להעצים ולקדם אותם וארגון תחרויות אזוריות לסגלים, כמו גם להחזיר לענף מאמנות למסלול האולימפי, למשל את מירב שניידר כהן שהעבירה במשך שנים את קורסי המאמנים במכון וינגייט והיתה מאמנת תחרותית וכיום מאמנת ביחד עם קרן לינדנבאום את סגל צפון״.
אם נכחתם באליפות ישראל שהתקיימה ביוני השנה על פני ארבעה ימים בירושלים, בוודאי ראיתם את השילוב של סגלי אתנה בין התחרויות – שלוש בנות מהסגל האזורי הופיעו בתרגילים אישיים ובנות הסגל הארצי כולו השתתפו במופע ראווה. ״חלק מהעניין היה גם להביא את בנות הסגלים לצפות בתחרויות בסדר גודל ארצי״, מוסיפה הילה.
– אז מה בעצם המטרה של אימוני הסגל?
״מטרת אימוני הסגל היא לתת מסגרת אימון טובה לכלל המתעמלות תוך חשיפה למאמנים שונים, קידומן ושימורן של המתאמנות בענף וחשיפת המתעמלות לקבוצת השווים. באימוני סגל מגיעים מאמנים מכל האגודות שם יש להם אפשרות ללמוד ממאמנות שנבחרו לאמן את הסגל, הן זמינות למתן תשובות על שאלות ולהתייעצויות שונות ובנוסף, ראינו מקרים שזימנו מאמנות סגל לאגודות מסויימות כדי שיעזרו להן באימונים או יעזרו למתעמלות מסויימות באגודה״, מספרת הילה.
– אחרי שנה של פעילות במתכונת הנוכחית, איזה תגובות קיבלת ואילו שינויים ראית?
״באליפות ישראל היה אפשר לראות ילדות מאגודות מסויימות מעודדות את חברות שלהן מאגודות אחרות אותן הכירו באימונים של סגלי אתנה וזאת הרוח התחרותית שהייתי רוצה לראות באימוני ההתעמלות. הגישה שלי ושל מאמנות הסגל האזורי היא של העצמה האחת של השנייה, שיתוף פעולה בין האגודות השונות ושיתוף בידע. אחד הדברים החשובים לי בתפקיד הוא להרגיש את השטח ובאופן כללי המשובים חיוביים מאוד גם מצד ההורים, גם מצד המתעמלות וגם מהמאמנות והאגודות עצמן – אני מרגישה פרגון גדול״.
הילה, שמסיימת את תפקידה בינואר, מספרת שכחלק מפיתוח התכנית לשנה הבאה אתנה מתכוונת להביא אקספרט (מאמן מומחה) מחו״ל לשמונה אימונים מתוך ה-12, שיעביר אימונים לפי שלוש שכבות הגיל ביחד עם מאמנות הסגלים וילווה אותן בתכניות המקצועיות- ״יש לנו מה ללמוד מהעולם ולא צריך להתבייש ללמוד ממה שקורה בחוץ. לא ניתן להוציא 90 בנות למחנות אימונים בחו״ל והדרך היחידה שכולן יהנו מהידע היא להביא את המומחה לארץ״, היא אומרת ומוסיפה – ״משיגים בכך שלוש מטרות – גם הבנות מקבלות משהו אחר בדמות שיטה וגישה שונה, גם המאמנות מקבלות השתלמות רציפה כחלק מקידום המאמנות באתנה – לא רק מאמנות הסגלים אלא גם אלו שבאגודות שמגיעות ומלוות את המתעמלות, וגם מדובר במתכונת מצויינת של שיתופי פעולה עם אנשים מהתחום בעולם״.
עניין אותנו לשמוע ממאמנות הסגל מה הרשמים שלהן לאחר שנה של פעילות משותפת-
״בראש ובראשונה האימונים הם מבורכים ויש לזה חשיבות גדולה בהיבט של ילדות צעירות כי זה יתרון לחשוף אותן בגיל הזה, להשקיע בהן ולעודד ילדות נוספות להשקיע בתחום. בנוסף, הסגל מעודד אגודות שלא במרכז העניינים ומאפשר שיתוף פעולה עם מאמנים בפריפריה מה שנותן להן להרגיש חלק מהעשייה ומהדברים הטובים שקורים בהתעמלות״, אומרת תמי קובץ-בק, ומיכל קוסטרינסקי מוסיפה – ״שימח אותי שהתחיל הפרויקט, זו יוזמה יפה ומבורכת של קידום נשים בספורט והזדמנות לחשוף בנות לאו דווקא מהאגודות הגדולות להכיר אחת את השניה ולהיות ביחד. הבנות מאוד נהנות מהאינטראקציה ומההיכרות מעבר למפגשים בתחרויות״. גם מירב שניידר כהן מברכת על היוזמה ואומרת – ״אם יש משהו שיכול למנף את ענף ההתעמלות ולהביא להישגים, לעבודה משותפת ויכולת לתת למאמנים ולמתעמלים להתפתח, זה הפרויקט הזה. הביחד, השיתוף, ההשתייכות – יש לזה המון אלמנטים של מוטיבציה והתפתחות. אני לא רואה דבר אחד שלילי״.
כרמית גיאת: ״זאת הפעם ראשונה שיוצא לגילאים כאלה פרויקט בסדר גודל כזה, מדובר על מתעמלות שעדיין בשלבי הבסיס שלהן וכשנותנים להן להיות חלק מסגל, זה מרגש לראות איך הן מגיעות עם דרייב ומחכות לאימון הבא. תמי ואני מאמנות בסגל דרום, מדובר בילדות שמגיעות מהפריפריה וזה נותן להן המון״.
– ומה לגבי הקשר של המאמנות האחת עם השניה, האם זה חיזק את הקשר ביניכן?
״היו שמונה מפגשים, המאמנים לומדים ורואים שיטות אחד של השני. באימון ובמחנה הרעיון היה שכולם עובדים עם כולם״, אומרת מיכל. כרמית מספרת על שיתופי הפעולה שנבעו בעקבות ההיכרות עם המאמנות- ״כשאני לא יכולה להגיע לאימון תמי יכולה להחליף אותי, גם בגדרות, כשהייתי צריכה אולם ופניתי לנטלי (מאמנת בגדרות) היא קיבלה אותנו בזרועות פתוחות והזמינה אותנו לאולם מתי שנרצה, זה מקסים״. תמי מוסיפה – ״יש לנו את האפשרות לעזור למאמנים ולחשוף אותם לעוד שיטות עבודה והשיתוף פעולה הזה מאפשר עשייה של לימוד אחת מהשניה. אנחנו דור צעיר ורענן של מאמנות חדורות מוטיבציה שהספיקו לצבור ידע וניסיון ומלאות רצון מבורך לשתף ולחלוק, התעמלות זאת העבודה והאהבה שלנו ואנחנו שואפות להגיע הכי רחוק שאפשר עם המתעמלות״.
מירב: ״המאמנים עובדים ביחד בהרמוניה, בשיתוף פעולה. אנחנו נפגשות כל המאמנות, יש קרבה, יש תקשורת – זה דבר פורה ומפתח, התגבשנו, היתה מטרה משותפת, כיוון משותף, יש הרבה כבוד אחת לשניה והתחשבות בחוזקות של כל אחת. זה לא מובן מאליו״.
בנוסף, דיברו המאמנות על המטרות של האימונים המשותפים והראייה לעתיד. ״המטרה המרכזית היא לקדם בנות בספורט ולהראות שיש לאן לשאוף״, אומרת מיכל, ותמי מוסיפה – ״אני מאמינה שהכוח שלנו הוא באחדות שלנו וככל שהמאמנות ישתפו יותר פעולה אחת עם השניה זה ייטב איתנו. אם נשלוף את הבנות הפוטנציאליות מכל אגודה ונאחד כוחות אולי נוכל בעתיד ליצור נבחרת ולהגיע למצב שיש יותר ויותר מתעמלות שמגיעות למעמדים הגבוהים. השאיפה צריכה להיות שבעוד 5-6 שנים יגיעו בנות לג׳וניור ברמה הכי טובה שהן יכולות״.
כרמית: ״ברגע שיש את התמיכה של אתנה, גם אם לא כולן תגענה לטופ, מתוך הסגלים נוכל להוציא לפחות 10 בנות לנבחרת אם ימשיכו לתמוך בהן, נוכל לגבש נבחרת וממנה ליצור ילדות שישאפו להיות הכי טובות באירופה ובעולם כולו״.
מאמנות הסגלים מכירות את המתעמלות הפרטיות שלהן מהאימונים באגודות ויודעות איך הן מתנהלות ביום-יום. באימוני הסגל הן מרגישות שהבנות מתחברות אחת לשניה ונהנות להכיר מתעמלות בנות גילן שבעבר לאו דווקא יצא להן להתאמן ביחד. ״היה חשוב שבתור התחלה כל הבנות ייחשפו זו לזו כדי שתהיה מוטיבציה גבוהה יותר, גאוות יחידה, להיות חלק, להיות בקבוצת השווים. הבנות שמחו מאוד, יצרו קשרים אחת עם השניה״, אומרת מיכל. גם כרמית שמחה לראות את הקשר שנרקם בין הבנות – ״הגיבוש הזה מאוד עוזר, ומספק לראות מהצד, כמאמנת, שמתעמלת שלי רוצה להיות בקבוצה של מאמנות אחרות. במסגרת האימונים המשותפים פתאום הבנות גם מתאמנות לצד אלופת ישראל ויש להן מושא להערצה, הן עוזרות אחת לשניה להסתדר, מסתרקות ביחד, זה מדהים״.
מירב מוסיפה- ״המתעמלות מאוד חיכו לאימונים האלה, זה היה עבורן כמו אוויר לנשימה ותרם המון למוטיבציה, הן חיכו למפגשים הבאים, התעניינו ושאלו מתי הפעם הבאה, הכירו מתעמלות ומאמנים חדשים. זה מאוד חשוב לפתח ספורטאי עצמאי עם יכולת מנהיגות עצמית וביטחון, זה מאפשר להן ללמוד ממתעמלות טובות ולשאוף קדימה. יש גם גילאים שצורך חברתי הוא לפני הצורך להישג והמסגרת איפשרה לענות על הצורך הזה״.
תמי: ״הבנות נחשפות לעוד בנות ונוצרת ביניהן ״אחוות לוחמים״, זה חלק ממה שהופך ספורטאי לילד מיוחד, ההשתייכות למועדון, לנבחרת, לסגל, זה מעצים אותן ונותן להן ביטחון עצמי ומיוחדות שגורמת להן להמשיך להתעמל״.
שאלנו אותן אם זכור להן משהו מיוחד שקרה בעקבות הקמת הסגל, שיתוף פעולה מעניין או חוויה משותפת.
תמי: ״היתה מתעמלת דתיה מירושלים שביקשה להתחרות בשישי במקום בשבת אז היא התלוותה אלי והרגישה איתי בנוח. היתה לה תחרות מצויינת! עצם העובדה שהמתעמלות מרגישות בנוח ובאות להגיד שלום למאמנות אחרות ומחפשות את תשומת הלב שלנו זאת חוויה מאוד טובה ונעימה. אני יכולה להגיד מהבחינה של המתעמלות הספציפיות שלי – הסגל נתן להן תחושת הבנה לאן הגיעו, אנחנו אגודה חדשה בנתניה ואין להן מודל לחיקוי באגודה עצמה ופתאום האימונים של הסגלים פתחו וחשפו אותן לענף ולמועדונים השונים״.
מיכל: ״בפעילות הקבוצתית שהתקיימה במחנה האימונים עשינו משחקי היכרות והרגשתי שהיה שיתוף פעולה מלא ושהבנות לא רצו להפסיק לשחק, אם בדרך כלל הן מתביישות, הפעם זה לא היה, היה פשוט כייף ביחד. זה מראה על הצלחה, שלושה שנתונים שהשתלבו מצויין״. קרן לינדנבאום גם מציינת את העובדה שהבנות נהנו ומוסיפה – ״הן הכירו בנות חדשות והתחברו איתן, במחנה ראו את זה ממש, יש להן חברות חדשות והיה יפה בתור מאמנת לראות את זה״.
לסיכום, כרמית אומרת- ״שמחתי להיות חלק מזה, אני מקווה שהעשייה תימשך. יש לנו ילדות מוכשרות שכדאי לטפח מהבסיס הרחב יותר. חשוב לדעתי להסתכל על הענף כנבחרת ישראל ולא כאגודות נפרדות. אני חושבת שככה נגיע רחוק ויש לנו המון מה ללמוד, בעיני אם נקשיב אחד לשני וניקח משהו מכל אחד, לא רק מישראל אלא גם מהעולם, זה מה שיעזור לנו להגיע הכי רחוק שאפשר״. תמי מוסיפה – ״חשוב לי להגיד שהילה הוסיפה הרבה חיים לענף, תמכה ועודדה ואני חושבת שהרבה מכל מה שקרה בשנה האחרונה קרה בזכותה, היא היתה נכס לאיגוד ההתעמלות״.
מיכל: ״אני שמחה מאוד על הפרוייקט ומקווה שהוא לא יהיה זמני, שיבינו שזה משהו שצריך להיות לטווח ארוך כי תהליכים לוקחים יותר משמונה מפגשים ואני מאמינה בדרך הזאת. גם ההורים בירכו ואמרו תודה על כך שלבנות היתה חוויה מיוחדת. אני גם רוצה להודות להילה, אחראית הפרויקט מטעם אתנה״.
מירב מסכמת- ״השנה המטרה היתה לעבוד על הבסיס, ליישר קו בין כולן. שנה הבאה נעלה קצת את הרמה וחשוב לשמר את הפרוייקט ולהמשיך בתהליך, תודה להילה שהובילה וקידמה את הפרויקט המקסים והביאה למימושו, דבר חיוני ביותר״. גם קרן מקווה לראות את הפרויקט ממשיך בשנים הבאות ומסכמת – ״החוויה של לפגוש וללמוד ממאמנים אחרים מאוד חיובית, אני בעד שמתעמלות ייחשפו ליותר דברים וליותר מאמנים. כמעט ולא היו לנו אימונים משותפים עם אגודות אחרות בשנים האחרונות, ועכשיו במחנה ישבנו כולנו ביחד, היה מהנה להיפגש עם המאמנות ולשתף פעולה והבנות יצאו מהאימונים בעננים״.
כרמית מוסיפה – ״הילה היא בחורה עם עשייה, אומרת את מה שיש לה להגיד ומה שחשוב לה זה הענף, אני מאחלת לכל מי שעוסק בספורט שתהיה מאחוריו מישהי כמוה שעושה הכי טוב בשביל הענף ולא בשבילה אישית.״
כפי שאפשר לראות יש הרבה פרגון מהשטח, המאמנות מברכות על הפעילות של הילה ועל ההצלחה של הפרויקט השנה וכולם מקווים שהוא רק ימשיך במתכונת המוצלחת גם בשנים הבאות. נראה שבניית הסגלים של אתנה והעבודה המשותפת תורמת למתעמלות, למאמנים מהאגודות השונות ובסופו של יום – לענף ההתעמלות כולו.
נשארנו עוד קצת באולם כדי לצלם לכם את המתרחש ובשיחה עם מספר אמהות הן סיפרו שהן תומכות באימונים המשותפים וגילו לנו שהילדות עצמן מחכות לאימונים האלה ומאוד נהנות מהם. היה מעניין לראות את החלוקה לקבוצות ואת העבודה המגוונת של המאמנות עם מתעמלות שהן לאו דווקא המתעמלות הקבועות שלהן. בין המעברים של המתעמלות במכשירים ובתחנות השונות הן גם זכו ללמוד כוריאוגרפיה באולם הסמוך אותה העבירה מישל מורלי. תענוג לראות שיתוף פעולה של כל כך הרבה מתעמלות ומאמנות באולם אחד ואת ההתנהלות המתוקתקת של אימון ארוך ורחב היקפים כזה. נהננו לראות את כל הבנות מתאמנות ביחד עם קבוצות שונות של מתעמלות מאגודות אחרות, משתפות איתן פעולה והכי חשוב – מחייכות ומאושרות ממחנה האימונים המושקע.
לסיום הילה מבקשת להוסיף – ״חשוב לי לציין את העבודה וההשקעה של מאמנות הסגלים שהשקיעו זמן, מחשבה ועבודה מתוך רצון לתרום לענף ולקדמו. אני מעריכה ומוקירה את עבודתן ורוצה להודות בשמי ובשם האיגוד לכל אחת ממאמנות הסגלים השונים ולכל מאמני האגודות שהיו חלק מהצלחת התכנית. אני רוצה גם לומר תודה לעמרית ינילוב עדן מנכ"לית אתנה, ליאור גולדין מאתנה ושרית שנער מנכ״לית איגוד ההתעמלות שאפשרו לי להוציא את התכנית המופלאה הזו לפועל״.
בהזדמנות זאת נאחל להילה המון בהצלחה בתפקידה החדש וכמובן שנמשיך לעדכן אתכם בהמשך לקראת שנת הפעילות הבאה של סגלי אתנה.
הנה מספר תמונות מהאימון כפי שצילם עמית שיסל:
תמונות נוספות, צילום – מאיה ביאליק:
