כשאתם רואים ברשת תמונות מתחרויות התעמלות גדולות בארץ ובחו"ל ומתפעלים מהיופי של הענף הזה, מהרגעים שהמצלמה הצליחה לתפוס ומהזוויות המעניינות, יש מאחורי כל תמונה וכל פריים שעות רבות של לימוד והמון אימונים וניסיונות שהובילו את הצלמים לתמונות ברמות הגבוהות ביותר. תפסנו לשיחה קצרה את אחד מצלמי ההתעמלות המוכרים בארץ שבוודאי ראיתם לא פעם את שמו מתנוסס מתחת לתמונות מרהיבות של מתעמלות אומנותיות ומתעמלי מכשירים – עמית שיסל.
שיסל מספר שאת כל הידע שלו בצילום רכש לבד, ולמרות שהצילום עובר אצלו במשפחה וגם אביו עסק במקצוע הזה, הוא שימש לו כמודל לחיקוי וכמקור השראה, "אבל מעולם הוא לא ישב והסביר לי, הכל למדתי בבית לבד- ניסיתי לצלם מודלים קטנים ולמדתי להבין את המושגים השונים כמו ISO, מהירות תריס, שילוב אור, שילבתי עבודה עם ובלי פלאשים וככה למדתי", הוא מספר ומוסיף – "אני טוען שהשכל זה המורה הכי טוב שיש. לקחת מצלמה, לפרק לגורמים את מה שרוצים לצלם ולא את מה שיוצא. אנשים נוטים להתלהב מתמונות שיוצאות להם במקרה. אני רוצה לדעת מראש מה אני מעוניין לצלם וברגע שיודעים, מכוונים את המצלמה למה שחושבים שצריך, חוזרים למחשב ולומדים איפה טעינו ואז חוזרים לצלם ולומדים מה הטעויות שלנו ומה המגבלות של המצלמה. חשוב גם ללמוד עיבוד תמונה, לא בשביל לעשות אפקטים ולשים מתעמלות על הירח אלא בשביל לתקן צבע, לחדד תמונות וכו'".
שיסל מצלם התעמלות מכשירים ואומנותית משנת 2000 ועובד עם הועד האולימפי כבר עשר שנים. הוא מספר שהוא עדיין זוכר תחרויות כמו אליפות ישראל שהתקיימה באוסישקין בשנות התשעים שם מיה שני התחרתה מול מיכל שחף. עניין אותנו לשמוע ממנו איך הגיע לצלם את ענף התעמלות- "עבדתי ברב-ספורט בהדר יוסף באיגוד האופניים ולאט לאט התחברתי שם לאנשים. ככה למדתי להכיר את הענפים השונים. אם אתה לא מכיר ענף ולא רואה מה עושים בו אז אתה לא יודע שהוא קיים. ככה התאהבתי בענף. הייתי צלם חובב ועם הזמן התחלתי לצלם ובהמשך גם התחלתי לעבוד עם הוועד האולימפי ואז הכל התחבר כמו פאזל".
– התעמלות זה ענף שכולל אלמנטים מהירים, הרבה שינויי כיוונים וזוויות שונות. איך אתה מצליח "להשיג את הרגע" בצילומים שלך?
"יש עדיפות אם אני מכיר את התרגיל ואת המתעמלת. אם אני יודע בדיוק מה מתעמלת מסוימת הולכת לעשות אז אני כבר יכול להתכונן. במידה ולא, אני צריך להיות יותר מרוכז, לחיות את התרגיל איתה, לראות קומפוזיציה וזויות ולצלם את התמונה שאני מדמיין שתצא. חשוב קודם כל לדמיין את התמונה שאני רוצה וליצור אותה תוך כדי תנועה". בנוסף, שיסל מספר שבהתעמלות מכשירים הכי קשה לצלם קורה וקפיצות. קורה למשל קשה לצלם בגלל הפוקוס, ובקפיצות כדי לקבל את מלוא המומנט צריך לעמוד ולצלם מול המתעמלת וגם שם יש בעיה לעקוב אחר הפוקוס. "יש שיטות מסוימות לצלם ולדעת בדיוק איפה רוצים שיהיה הפוקוס כדי שהתמונה תהיה מושלמת. זה לא צילום רגיל, צריך לדעת לצלם את זה. אני עומד מול המתעמלת ואחרי ניסוי וטעייה של 3-4 מתעמלות לפני כן אני יודע פחות או יותר מה אני מחפש ואז מצלם 2-3 תמונות, לא יותר מזה".
כאמור, עמית מספר שחשוב להכיר את הענף אותו מצלמים. אבל זה לא מספיק – "אני גם מכיר מתעמלות ויודע מי קופצת עם יד שמאל על השולחן, מי עם ימין, אני יודע איפה צריך לחכות להן – צריך ממש לחיות את התרגיל ולראות את הקפיצה הראשונה באימונים ולזכור מי שמאלית ומי ימנית. כשיוצאת תמונה טובה זה לא במקרה, זה אחרי שיודעים מה מחפשים בתמונה ומאפסים את הפוקוס בהתאם", הוא אומר.
– ומה לגבי ההבדלים בין צילום התעמלות אומנותית לעומת מכשירים?
"בהתעמלות מכשירים המהירות גבוהה יותר, באומנותית אפשר להוריד את מהירות המצלמה. בקפיצות למשל – המהירות היא פי שניים ואצל הגברים אפילו יותר מפי שניים. הכוח הוא שונה, מהירות הסיבוב שונה, הקפאת התמונה שונה".
– האם יש תחרות ספציפית שזכורה לך במיוחד?
"יש תחרויות שהיו מעניינות במיוחד, כמו משחקי אירופה בבאקו. אזרבייג'אן היא מדינה יפהפיה, עם עושר כלכלי, יש שם אנשים נחמדים מאוד ואוהבי ישראל בצורה מדהימה . תחרות נוספת שזכורה לי- אליפות העולם ב-2010 שהתקיימה באולם אהוי ברוטרדם, שם שטילוב פספס את המדליה בהפרש קטן. זו היתה תחרות מיוחדת ומאוד אהבתי אותה".
– ביקשנו מעמית טיפים לצלמים חובבים או הורים ומשפחה שבאה לצלם את המתעמלים בתחרויות.
"קודם כל תמיד עדיף לעמוד למטה, אבל זה לרוב לא מתאפשר. בשביל תמונות טובות כשעומדים ביציע צריך ציוד יותר רציני. ההמלצה שלי היא לצלם בוידאו, כי אפשר לקנות מצלמה זולה יחסית ועדיין יצאו סרטונים טובים. בצילום סטילס אנחנו נלחמים במה שנקרא אור. ברמה הטכנית – דרוש ציוד אופטי מאוד טוב ומצלמה מקצועית בשביל להתמודד עם אור בתוך אולמות, מאחר ומהירות התריס היא מאוד גבוהה וזה גורם לכך שפחות אור נכנס למצלמה. לכן חשוב שיהיה ציוד אופטי רציני כדי שיקלוט יותר אור בזמן הקצר שמצלמים. אם למשל מצלמים מתעמל במהירות של 1/100 אז אין בעייה של אור, אבל כשמצלמים במהירות של 1/1000 צריך פי עשר יותר אור באותו פרק זמן של צילום. מדובר בציוד מקצועי שלרוב הורים לא יכולים להשקיע בו, זה מגיע לעשרות אלפי שקלים ובן אדם, גם אם הוא מוכשר מאוד, לא יוכל להוציא תמונה מושלמת עם ציוד שאינו מקצועי", אומר שיסל.
– האם יש מתעמל או מתעמלת ספציפיים שאתה אוהב לצלם?
"אני אוהב לצלם את אליה מוסטפינה, ובעבר היתה את דריה דימיטרייבה, מתעמלת אומנותית שגם מאוד נהניתי לצלם".
לסיכום, עמית מספר שעד היום הצילום הביא לו הזדמנויות רבות ומגוונות- "אנשים שומעים ורואים את השם שלך וכל עבודה פותחת דלת אחרת. היתה למשל תערוכת ספורט בנתב"ג שם היו לי מספר תמונות שצילמתי", הוא מספר ומוסיף לסיום – "אני מצלם כי אני אוהב את זה. התעמלות אומנותית זה הבסיס ותמיד אצלם את זה. יש ענפי ספורט שאני מאוד אוהב לצלם כמו כדורעף, רוגבי 7 ובהתעמלות מכשירים בעיקר בנים וברמות הגבוהות. בשביל ליהנות מצילום צריך לדעת מה עושים. זה מקצוע לכל דבר".
אנחנו מודים לעמית שהתפנה לספר לנו קצת על הצד האחר של ענף ההתעמלות, הצד של הצלמים, ומאחלים לו עוד המון תחרויות מעניינות וחווייתיות בארץ ובעולם ואינספור תמונות מרהיבות שמראות כמה יופי יש בענף ההתעמלות.
