על הקריירה של הדס קורן, ילידת 93, אפשר לקרוא ולעקוב דרך האינטרנט. אבל אתם בטח לא יודעים, למשל, לאיזה ספורט קשור אביה? או עם איזה מתעמלת היא היתה רוצה לשבת לארוחת ערב? ומה לגבי נבחרת הנשים שהיא הייתה רוצה לראות זוכה באולימפיאדת לונדון הקרובה?
הדס, אחת ממתעמלות העלית הוותיקות (והמתוקות) בישראל, הקדישה לנו מזמנה השבוע בשביל לעשות "אימון" נוסף, מעבר לשגרת האימונים הרגילה שלה. הפעם מדובר באימון קצת שונה, שדרש ממנה מחשבה ולא פעילות פיזית, אבל לא ויתרנו על כמה מרכיבים שיש באימוני ספורט רגילים – חימום, חלק עיקרי, גמישות ושחרור.
מוכנים? קדימה. כראוי לכל אימון ספורטיבי, אנחנו מתחילים עם חימום, שאצלנו מתבטא בכמה שאלות רקע:
– מתי התחלת להתעמל?
" מגיל 7 במסגרת הליגה, בגיל 12 עברתי לקבוצת הפועל תל אביב שם אני מתאמנת עם זהבה זיסמן ואורנה שי".
– איך הגעת להתעמלות? ניסית חוגים אחרים לפני זה?
"הייתי ילדה היפראקטיבית. בגיל 5 ראיתי חוג התעמלות אומנותית ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת. בגיל 7 המאמנת שכנעה אותי לנסות התעמלות מכשירים. היא חשבה שאני מתאימה לזה, הייתי חזקה ופחות גמישה".
– יש לך במשפחה עוד אנשי ספורט?
" לאבא שלי יש חגורה שחורה בקרטה והוא היה מאמן פעם"
– ענפים נוספים אהובים?
שחייה וריקוד.
אנחנו ממשיכים לחלק העיקרי של האימון, ומבררים עם הדס לגבי הדברים ה"בנאליים" שבדרך כלל שואלים מתעמלות, רק שלצד זה הוספנו גם כמה דברים יצירתיים.
שאלנו לגבי מודל לחיקוי בארץ ובחו"ל, והדס אומרת שכשהיתה ממש קטנה, הבנות הגדולות באולם היו מודל להערצה בשבילה. "כשגדלתי קצת הייתי מסתכלת על הבנות מהתחרותי לפעמים, בתחרויות". ומה לגבי הזירה הבינלאומית? "כמובן שאז ידעתי על אגדת ההתעמלות נדיה קומנצ'י".
ענף ההתעמלות דינאמי ומשתנה כל הזמן (שינוי שולחן הקפיצות, שינוי שיטת הניקוד וכו'). המצאנו כמה רעיונות לשינויים נוספים: אפשרות לשים שירים עם מילים בתרגילי קרקע/הרחבת עובי הקורה בעוד2 ס"מ/ביטול החובה לבצע מעבר לבד הנמוך במקבילים/הארכת תרגיל הקרקע ל-2 דקות. שאלנו את הדס מה מההמצאות שלנו היא היתה רוצה שייכנס לחוקה, אבל נראה שאין לה תלונות על מה שיש היום – "אני אוהבת את ההתעמלות כמו שהיא כרגע למרות שכשאני מסתכלת על תרגילי קורה ישנים אני מאוד נהנית מהתנועה. זה כמו מחול על הקורה. היום הכול יותר סטטי ופחות זורם".
במסגרת הנסיעות הרבות לחו"ל לתחרויות ואימונים, תהינו אם היתה מדינה שהפתיעה אותה, מקום שלא היו לה ציפיות לגביו ושהיא הופתעה בו לטובה מבחינת אנשים, נופים, תרבות וכו': "ואוו יש כל כך הרבה נסיעות וחוויות מחו"ל ובכל תחרות אני מתרגשת מחדש לעלות עם הדגל של ישראל. הנסיעה השנה לארה"ב היתה חווייתית במיוחד. הכל שם ענק ומושקע, האולם מדהים וכמות הבנות שמתעמלות הוא עצום". עוד היא מוסיפה, "אהבתי לראות את האווירה בתחרות של בנות בקולג': עידודים, סרטים בשיער ומדבקות על הפנים. חבל שאין דבר כזה בארץ." (מילה מג'ימאניה – באמת חבל!) "גם יצא לנו לטייל יומיים בניו יורק והיה מדהים. כמובן שכל אליפות עולם ואליפות אירופה גם הן חוויות אדירות שלא חווים בשום מקום אחר".
דבר נוסף שרצינו לדעת זה באיזה מכשיר היתה בוחרת, אם באופן היפותטי לחלוטין איגוד ההתעמלות העולמי יחליט פתאום שהנשים יכולות להתחרות גם על המכשירים של הגברים. "מתח הוא לדעתי המכשיר הכי יפה ומעניין. התרגילים בו נראים מפחידים וזה מה שניראה לי הכי כייף. שאר המכשירים דורשים רמת כושר גבוהה שלא מתאימה לבנות".
דבר נוסף שעניין אותנו זה מה מרגישה מתעמלת כשהיא בשיא הריכוז שלה, באמצע תרגיל בתחרות – כשהאולם גועש ורועש מסביבה. שאלנו את הדס מה היא שומעת הכי חזק בזמן ביצוע תרגיל– את בנות הנבחרת מעודדות אותה, את הקהל, את מוסיקת הקרקע של זאת שמתעמלת במקביל אליה או בעצם שום דבר בכלל? "קריאות עידוד בדרך כלל עוזרות לי, אבל אני משתדלת לסנן רעשים ולהיכנס לבועה שלי, להתרכז במאה אחוז בתרגיל. בקורה אני תמיד מבקשת שלא יעודדו אותי".
לקראת סיום החלק הזה של ה"אימון" שלנו, שאלנו למה לוקח לה יותר זמן להתכונן לפני היציאה מהבית – לבילוי עם חברים בערב או לתחרות התעמלות? "ברור שלתחרות!", היא מצהירה.
ואם כבר בבילויים עסקינן, הדס בחרה בבת טווידל כמתעמלת שאיתה היתה רוצה לשבת לארוחת ערב מפוארת אם היתה זוכה בפרס מסוג כזה. "היא המתעמלת האהובה עליי".
האימון כמעט נגמר, ואנחנו עוברים לשלב הגמישות, למרות שלא היינו כל כך גמישים ונתנו לה לרוב רק שתי אופציות לבחור ביניהן מהדברים הבאים:
–בגד גוף: ארוך או קצר? "קצר"
–אימונים: קיץ או חורף? "קיץ"
– אימונים: בוקר או ערב? "בוקר"
– טלוויזיה: האח הגדול או הישרדות? "הישרדות"
– הופעה בישראל: מדונה או רד הוט צ'ילי פפרז? "רד הוט צילי פפרז"
–מתעמלות רוסיות: אליה מוסטפינה או ויקטוריה קומובה? "מוסטפינה"
–מסעדה: המבורגר או פסטה? "פסטה"
–לונדון 2012, זוכת גמר נשים קבוצתי: ארה"ב, רוסיה, סין או רומניה? "ארה"ב"
וואו, זה היה מתיש… הגענו לחלק האחרון, שלב השחרור. כאן ביקשנו מהדס, שניה לפני שהולכים הביתה, לספר לנו משהו שהקוראים לא יודעים עליה. היא אומרת שכשהיא באימונים ודברים לא הולכים לה, היא מנסה תמיד לחשוב חיובי ולדחוף את עצמה קדימה "אני מדברת לעצמי (לפעמים גם קצת בקול רם, היא מגלה לנו): "אוקיי תירגעי את יודעת את זה וזה קל" ".
האמת? אחלה טיפ.
זהו, שיחררנו את הדס לדרכה, בכל זאת מדובר בנערה עסוקה ואנחנו מאוד מודים לה על הקדשת הזמן. אתר ג'ימאניה מאחל לך המון בהצלחה בהמשך וכל הכבוד על הייצוג הישראלי בעולם.
אנחנו בטוחים שהיה לכם מעניין לקרוא. לא לשכוח לפרגן להדס בתגובות, כן? 🙂
נתראה באימון הבא!
