רומניה ידועה בקושי שלה להביא ציונים טובים של המתעמלות שלה במכשיר המקבילים בשנים האחרונות ואחת הבנות שצצו להן השנה בתחרויות הסניור היא לריסה יורדקה הצעירה (ילידת 96) שמציגה הישגים לא רעים במכשיר הזה יחסית למתעמלות האחרות.
המתעמלת, שרק השנה התחילה להתחרות בדרגת הסניור, תפסה את עין הצופים כבר בהיותה ג'וניורית כאשר זכתה ב-EYOF – הפסטיבל האולימפי האירופאי לנוער (2011), בכל המדליות האפשריות: שלוש מדליות זהב- בקרב-רב, קורה וקרקע ושלוש מדליות כסף- בתחרות הקבוצתית, במקבילים ובקפיצות.
אליה מוסטפינה, אלופת העולם של 2010 שנאלצה להפסיד את הניסיון לשמור על התואר גם ב-2011 עקב פציעה חמורה, מתראיינת לטלוויזיה הבריטית ומספרת על ההרגשה באליפות העולם ועל האימונים. מסתבר שמשפחתה של מוסטפינה ספורטיבית לא פחות: אחותה הקטנה של אליה, נייליה (16), גם היא מתעמלת עלית ואביה זכה במדליית ארד באגרוף באולימפיאדת מונטריאול 1976 (האולימפיאדה שהציגה לנו את העשר המושלם של קומנצ'י).
וסיליקי השתתפה בשנת 2000 באולימפיאדה ביוון ובאליפות אירופה ב-2011 השתתפה בגמר הקורה. בטסט איוונט בלונדון שהתקיים בינואר השנה זכתה בגמר הקורה ובזכות זה העפילה למשחקי לונדון 12. בגביע העולם בחודש שעבר המשיכה את הרצף וזכתה בגמר הקורה כשהיא מקדימה את מקסיוטה שלנו.
היא נולדה ב-1995 ומתאמנת ביחד עם סגנית אלופת העולם ויקטוריה קומובה. אחד התחביבים הגדולים שלה הוא קריאה וכשהיא מתקשה בלימודים סבה עוזר לה במקצועות כמו אלגברה, גאומטריה, פיסיקה וכימיה. כשהיא מתעצבנת על המאמן או בוכה ו"מקבלת על הראש", היא יודעת שהיא היתה לא בסדר ותמיד הולכת להתנצל. הדבר הכי חשוב לה עכשיו זה להקדיש את כל כולה למשחקים האולימפיים ולהיכנס לנבחרת. אה, וגם אבא שלה היה מתעמל! הוא לא דחף אותה לענף, היא התקבלה לנבחרת התעמלות רק בזכות מבחנים שעשו לילדים בגן ובחרו אותה.
יוליה אינשינה התחרתה באליפות העולם האחרונה וסיימה דיי מאחור, בגלל שלא התחרתה על מכשיר הקפיצות. למרות זאת היא התברגה לגמר הקורה וסיימה שם במקום השישי.
באליפות רוסיה 2011 סיימה אינשינה במקום הרביעי הכללי.
הנה תרגיל הקרקע שלה מתחרות הטסט איוונט בלונדון שהתקיימה בינואר האחרון בה סיימה במקום ה-32 הכללי:
אנחנו ממשיכים בהצגת המתעמלות שיש סיכוי לראות אותן בלונדון ביולי הקרוב במשחקים האולימפיים והפעם מתעמלת שהתחילה לקבל את הכרת הציבור כבר לפני שנתיים כשהשתתפה באליפות העולם, בגביע העולם ובמשחקי הפאסיפיק רים.
המשחקים האולימפיים הולכים ומתקרבים מיום ליום ואנחנו בג'ימאניה רוצים שתגיעו כמה שיותר מוכנים לקראת השידורים ושתדעו מי עומד ומצדיע לשופטים לפני כל תרגיל.
בסדרת כתבות המוקדשת למתעמלות המכשירים שעתידות להשתתף באולימפיאדה, נחשוף כאן את המתחרות הפחות ידועות, חלקן רק השנה עלו לדרגת סניור, כאלו שלא קוראים עליהן כל יום באתרי ההתעמלות וכאלו שעשויות להפתיע עם תרגילים חדשים ומעניינים.
הראשונה במערכה היא ההולנדית ליסה טופ, מתעמלת חדשה במפה הבינלאומית – שנה ראשונה בסניור, השתתפה לאחרונה בתחרות הטסט איוונט בלונדון והצליחה להתברג למקום ה-26 בקרב-רב ולעמוד בקריטריון האולימפי. מאחר ונבחרת הולנד לא הצליחה בתחרות ותיאלץ להישאר בבית, עוד לא הוחלט אם תהיה זאת ליסה (שהגיעה למיקום הטוב ביותר בנבחרת שלה) או מתעמלת אחרת שתישלח להתחרות כמתעמלת בודדת בתחרות אישית.
רשימת המשתתפים שפורסמה אינה סופית וחסרים בה עוד שמות, מה גם שהמשתתפים שרשומים שם אמנם התקבלו מבחינת ה-IOC, הועד האולימפי הבינלאומי, אבל על חלקם עוד לקבל את אישור המדינה שלהם, כמו למשל ולריה מקסיוטה שלנו שצריכה לעבור את הקריטריון הישראלי.
היא עדיין לא מוכרת ברמה בינלאומית אבל בארצות הברית שמים עליה עין כבר מספר שנים בתחרויות הג'וניור הלאומיות והבינלאומיות.
רוס (ילידת 96) עלתה לדרגת סניור רק השנה, מה שמנע ממנה להשתתף כסניורית בתחרויות גדולות כמו אליפויות וגביעי עולם עד עכשיו. מדובר בהפסד גדול מאחר והצוות המקצועי של נבחרת ארה"ב לאולימפיאדה, המורכב בעיקר מבלה ומרתה קרולי הנוקשים, לא יודע מה לצפות מקיילה בתחרויות גדולות וחשובות כמתעמלת בוגרת.
"מתעמלת", זהו שמו של סרט דוקומנטרי חדש (2011) שיצא בבריטניה ועוקב אחר תהליך בחירת מתעמלות שייצגו את הנבחרת באולימפיאדת בייג'ין 2008.
הסרט כולל קטעים מעניינים שמתקיימים בתוך אולם ההתעמלות ומחוצה לו, שיחות עם המתעמלות, הוריהן, עם המאמנים ועם אנשי מפתח נוספים שקשורים להתעמלות בבריטניה. בין המתעמלות המשתתפות בסרט אפשר למצוא את רבקה דאוני, רבקה ווינג, בת' טווידל, לורה ג'ונס ועוד.
בסרט רואים את יחס ההורים לספורט של בנותיהם, חלקם מקשים ודוחפים יותר וחלקם רוצים בטובת ביתם יותר מהתואר האולימפי. מעניין לראות את המתעמלות מדברות ולא רק מתאמנות, ללמוד על החיים שלהן כפי שהם נראים מגיל מאוד קטן, להסתכל עליהן מנקודת מבט של נערה ולא מתעמלת ובמיוחד להבין עד כמה זה לא "רגיל" לנערות בנות 16 להיות מתעמלות עם לחץ כל כך גדול מטעם המדינה על הכתפיים מצד אחד, ולחזור להיות שוב ילדות מתבגרות בחדר הפרטי שלהן בבית.
הסרט אמנם צולם לפני כשלוש שנים, לקראת האולימפיאדה הקודמת, אבל הוא עדיין מאוד רלוונטי, במיוחד כשהמשחקים הבאים בפתח והבחירה של המתעמלות שייצגו את המדינה קרובה מאוד. חלק מהמתעמלות שמוצגות בסרט הזה הולכות לעבור שוב את הלחץ הנוראי שיקבע בסופו של דבר אם הן יגיעו ללונדון או לא.
דבר נוסף שמעניין לראות, זה עד כמה חשובות התחרויות של הבנות לשלבי הבחירה, לא רק מבחינת הציון וההישג אלא גם ברמת הטכניקה – המאמן יושב בבית וצופה בסרטונים של תחרויות עבר עד לרמות דקדוק של עצירה מוחלטת של תנועת המתעמלת באוויר וניתוח מצב הגוף שלה בתנועה.
מלבד ההיבט הדוקומנטרי, בסרט נראים גם קטעי התעמלות ארטיסטיים שונים מצילום קרוב מאוד ובאיכות טובה.