אם היו צריכים לבחור מתעמלת שיודעת הכי טוב לעשות פרצופים ודרמות למצלמה, סבלטלנה קורקינה היתה נבחרת. הבחורה ממש לימדה אותנו איך אפשר לשלב התעמלות ומשחק. כשהתרגיל שלה היה טוב – היא צחקה ונהנתה עם הצלם. כשהיו לה נפילות – היא ידעה טוב מאוד להראות לעולם איך היא מרגישה. ומה עם הביצוע עצמו? גם בתרגילים עצמם היא שילבה, בין תנועות הריקוד המדהימות שלה והאלמנטים הקשים שביצעה למרות הרגליים הארוכות, את הבעות הפנים הייחודיות שלה.
למי שפספס את ימי הזוהר של קורקינה, ביוטיוב אפשר למצוא עשרות סרטונים עם התרגילים שלה. למי שאין ראש להתחיל לחפש אותם עכשיו, מישהו חשב עליכם ועשה את המונטאז' הבא, שכולל בתוכו בדיוק את מה שתואר כאן עכשיו.
אפשר להגדיר את מיקה כדבר הכי טוב שקרה לענף ההתעמלות מאז המצאת העוריות. איפה לא שומעים אותו? בחימום, בהופעות, בתחרויות, באוטו, ב-MP3, ברינגטונים… ומה בסך הכל רצה הבן אדם לעשות? להצליח בעולם המוסיקה. לא בטוח שיש לו מושג עד כמה הוא פופולארי בכל מה שקשור להתעמלות.
זה הסיוט של כל המתעמלים: לנחות לא נכון או לצאת מהקווים בתחרות הכי חשובה של השנה. בפעם הבאה שזה קורה, תזכרו שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע. למשל, אם זה היה בתחרות הקבוצתית באולימפיאדה, כשעל כתפיכם מונחות תפילות כל תושבי המדינה למדליה.
הנה מונטאז' ש"מסכם" את הטעויות שעשו מתעמלות נבחרות ארה"ב, בארבע האולימפיאדות האחרונות. במשחקי אטלנטה 1996, כידוע, הטעויות והנפילות לא עלו להן בזהב והבנות חגגו למרות הפאשלות, אבל בשלושת המשחקים האולימפיים האחרים, הציונים לא הספיקו ושש הבנות שהנבחרת כללה, נאלצו להסתפק במדליית הכסף, שלא פעם כונתה על ידן כ"מדליה הגרועה ביותר" ולו רק בגלל שהיא הדבר הכי קרוב לזהב, אבל ממש לא משתווה לה.
אין גן שעשועים גדול יותר מאשר אולם ההתעמלות. ככה לפחות נראה שחושבת החבורה הזאת שמציגה תרגילים מוזרים במיוחד. יש כאן אלמנטים מעולם ההתעמלות, יש תנועות שמזכירות קפוארה ויש דברים לא מובנים בכלל. מה שבטוח זה שהכל מעניין ועושה חשק לקפוץ לאולם ההתעמלות… מיותר לציין שלא כדאי אפילו לחשוב על לנסות את הדברים שמוצגים כאן, או כמו שנכתב בפרטי הוידאו "אל תנסו את זה בבית, גם אם אתם יכולים".
למי שפיספס את שלושת הימים העמוסים של התעמלות המכשירים במכביה ולמי שלא יכול לחכות ורוצה לראות קצת מהסרטונים שיעלו בימים הקרובים באתר – הנה סיכום המשחקים, בחמש וחצי דקות: